HUJapan 2017 – Day 8: Taste of Nature

העברנו את הלילה, הגשום מעט, בבית ההארחה המדהים של גברת מיסאקו המקסימה בטסורואוקה. כאשר פקחנו את עינינו כבר הגיעו אלינו ניחוחות מדהימים מהמטבח ונדהמנו לגלות את הסעודה שהמתינה לנו בקומת הכניסה. גברת מיסאקו עמלה על ארוחת בוקר יפנית מזינה מפנקת ובריאה הכללה אורז, מרק, ירקות שורש מאודים, ביצים וכקינח- פירות העונה

IMG_3473.JPG

על בטננו המלאה למדי שמנו פעמינו אל דווה סאנזאן. אני התעניינתי במקום הזה כבר לפני מספר שנים ומאוד התרגשתי כאשר גיליתי ששלושת ההרים המקודשים הללו נכללו במסלול המתוכנן שלנו. במהלך הנסיעה פרופ’ אוטמזגין סיפר לנו כיצד כל מחוז ביפן כיום מנסה לבטא ולשווק את עצמו באמצעות מוצרים מקומיים המייחדים אותו ממחוזות אחרים, כגון עיסת מיסו של טאקאיאמה, תה המאצ׳ה מקיוטו, ראמן ופירות ים של הוקאידו וכו׳.

דיברנו גם על כך שהסמינר שלנו מתקיים בפורמט יפני לפיו שום דבר לא יכול להיות מושלם. פרופ׳ אוטמזגין סיפר שבקומפלקס המקדשים בניקו, הכי מרהיב וססגוני שקיים ביפן, אשר נבנה לזכרו של טוקוגאווה אייאסו, ניתן לראות דוגמה להימנעות משלמות: נאמר כי המקום כה מרהיב ביופיו שעשו בשער הכניסה פגם בכוונה כדי שהאלים לא יקנאו.

דווה סנזאן Dewa Sanzan (שלושה הרי דווה) הם שלושה הרים קדושים הנמצאים במחוז יאמאגאטה, עם מקדש בראש כל הר. שמות שלושת ההרים הם: האגורו-סאן, גאס-סאן ויודונו-סאן. דווה סאנזאן קדוש גם לשינטו וגם לבודהיזם ומהווה מרכז של דת מקומית המבוססת על פולחן הרים – דת שוגנדו Shugendo שבה מאמיניה עוסקים בבודהיזם איזוטרי – עיסוק ביסודות הקסם, התבודדות בטבע

מאמיני שוגנדו נקראים יאמאבושי והם עורכים פעילויות שמאתגרות את כח הסיבולת שלהם כאמצעי להתעלות על העולם הגשמי. דוגמה להתמדתם ואדיקותם הדתית אפשר לראות בסיפורם של שני נזירי יאמאבושי מהמקדשים הסמוכים Churenji ו-Dainichibo. שני נזירים אלה הצליחו לשמר את גופותיהם על ידי שינוי קיצוני בתזונתם ועל ידי מדיטציה. את הגופות החנוטות אפשר למצוא במקדשים, ולמרות שבזמנים המודרנים סוג זה של שימור אסור, נזירים ששימרו את עצמם בתור מומיות נחשבים בודהות נצחיים על ההישגים העל-אנושיים שלהם..

ריחוקו של דווה סאנזן מציוויליזציה מעלה את האטרקטיביות של המקום. שלגים כבדים בחורף מאפשרים גישה רק להר האגורו-סאן. הזמן האידיאלי לבקר במקום הוא בתקופה שבין יולי לאמצע ספטמבר כאשר כל המקדשים פתוחים עבור עולי רגל ותיירים.

דווה סאנזן ידוע כפולחן ההרים הכי עתיק ביפן. ההרים נפתחו לראשונה כמרכז דתי לפני כ-1400 שנים, בשנת 593, על ידי הנסיך האצ׳יקו, בנו הראשון של הקיסר סושון Sushun, והקיסר ה-32 של יפן. הנסיך האצ׳יקו נמלט לדווה סנזאן לאחר שאביו נרצח. מאז הוא הקדיש את כל חייו לדת ותרגולו הסגפני על שלושת ההרים הפך אותם להרי קודש לאחר מותו.

דווה סאנזן הפך למרכז דתי ועולי רגל רבים החלו להגיע אליו בחודשי הקיץ, גם במסעות שדרשו צעידות של אלפי קילומטרים. גם קוקאי, המייסד של כת השינגון, ביקר בדווה סאנזאן. עד תקופת מייג׳י דווה סאנזן היה מרכז לפעילות משולבת של שוגנדו, בודהיזם ושינטואיזם. בעקבות רסטורציית מייג׳י, ממשל יפני פירק את המיזוג בין בודהיזם ושינטו, ושינטו נבחרה כדת הרשמית של המדינה. הכת שוגנדו גם הושפעה מהשינויים הללו ויאמאבושי רבים עזבו את המקדשים והפסיקו את פעילותם הדתית. לאחר מלחמת העולם השניה, שוגנדו הורשו להחזיק בסטטוס של קבוצת דת מינורית.

עד למקדש שעל האגורו יש 2446 מדרגות של עולה הרגל לעבור. למזלנו הדרך הייתה כה יפה וקסומה שהצלחנו לצלוח את המשימה. כאשר למפל מרהיב, הבחנו בפסל של דמות המחזיקה בחרב. הדס הסבירה שמדובר בפסל של פודומיו Fudomio – בודהיסאטווה בדרגה יותר נמוכה מקאנון, אשר נעזר בחרב כדי להילחם ביצר הרע של עצמו.

הדס אף הזכירה סיפור מעניין מהמיתולוגיה היפנית על מונגאקו, לוחם סמוראי ידוע ביכולתיו המיוחדות, אשר נלחם מול קרוב משפחתו ונאלץ להרוג אותו. בהמשך חייו התאהב באישה נשואה שהציעה לו להרוג את בעלה ומונגאקו היה מוכן לעשות את הצעד הזה. באישון לילה הוא ערף את ראשו של בעלה אך כאשר יצא לאור ירח ראה שזה ראשה של אהובתו. בעקבות מאורע מצער זה, הוא התנתק מהעולם הגשמי, נסע לאזור קומאנו קודו ועשה מדיטציה של כמה ימים תחת מפל נאצ׳י, שם חזר על הסוטרות של פודומיו כדי להתנקות מהיצר הרע

IMG_6320.JPGIMG_6403.JPGIMG_6475.JPG

במהלך הטיפוס הבחנו במקדשונים המקדשים אלים רבים ומגוונים מהפנתיאון השינטואיסטי והעלנו אנקדוטות על חלקם. פרופ’ אוטמזגין סיפר לנו כי כל שנה באוקטובר כל האלים מגיעים למקדש איזומו טאישה שבמחוז שימאנה לדסקס על השנה הקרובה. הוא הוסיף כי חלקם נהנים מהסאקה המקומי עד כדי כך שהם מסרבים לחזור למקומם המקורי.

משום שכבר יש כל כך הרבה מקדשונים בהם אפשר להתפלל עבור מטרות מגוונות, החלטנו לעשות תפילה קבוצתית. פרופ’ אוטמזגין הדגים לנו כיצד מתפללים במקדש שינטואיסטי: מנחה, קידה, פעמיים מחיית כף יד, תפילה אישית וקידה לסיום.

בעודנו מטפסים, הבחנו בסלע המציין כי אפילו המשורר המפורסם באשו ביקר במקום .שר הרשימה את הקבוצה עם הקראת האיקו של באשו מזכרונה ודר’ אורבך ציין כי נתקל בהאיקו מודרני משעשע: ״חוזר הביתה, מקבל חמימות ממושב האסלה״

לכשהגענו לבסוף לרחבה המרכזית לאחר שעברנו את 2446 המדרגות, נגלה לפנינו מקדש אדום מרשים המעוטר בדרקונים.

דר’ אורבך סיפר לנו כי לאחר הרסטורציה של מייג׳י, הבודהיזם, שהיה מזוהה עם השוגונאט, נרדף תחילה. וגם לאחר מכן, חוץ מבמקרים ממש מיוחדים, נדרשו מקומות התפילה להירשם או כשינטואיסטים או כבודהיסטים. השילוב נאסר. חשוב לציין שלפני כן הרבה מקדשים היו מעורבים. הוא הוסיף כי חלק מהמקדשים שמו מאחורי הדלתות בודהה ובכך הסוו את תפילותיהם אליו כלפי חוץ

מפעת חוסר זמן נאלצנו לוותר על שני ההרים האחרים, אך מכיוון שחלק מהקבוצה גם ככה נראו מותשים זו הייתה כנראה ההחלטה הטובה ביותר בכל מקרה.

עצרנו לארוחת צהריים כדי להחזיר את האנרגייה ששרפנו בטיפוס ויצאנו לדרך לכיוון עיירת האונסן המפורסמת גינזאן

IMG_3536.JPG

במהלך הנסיעה שמענו על מקרה החטופים של יפן, שהארע בעיקר באיזורים בהם נבקר, כמו ניגאטה ואקיטה. צפון קוריאה חטפה דרך ים יפן עשרות תושבים יפנים במהלך שנות ה60, ורק הודתה בחלק מהם בתחילת שנות ה2000 כאשר רצתה לחתום על הסכם נורמליזציה עם יפן. מדהים לחשוב שבני משפחה, שנעלמו עקבותיהם, חוזרים לפתע לאחר 40 שנה כמעט.. ויש כאלה, כמובן, שנעלמו עקבותיהן.

למי שראה את הסרט “המסע המופלא” של סטודיו ג׳יבלי, יש הטוענים כי אונסן גינזאן היווה השראה לאונסן בסרט. יש גם כאלה שיטענו שמדובר בכלל במקום בטאייון. אבל בכל מקרה מדוהר על מקום קטן יחסית, אך ציורי ופסטורלי. בעיירה הקטנטנה הזאת, היה פעם מכרה כסף, וכיום עיקר ההכנסות שלהם הוא מהמעיינות החמים. לצערנו, הכניסה למעיינות מותרת רק לאורחי המלון, והמרחצאה הציבורית לא באמת הסבירה פנים..
למזלנו היה ברחוב אמבטיית רגליים בדרגות חום שונות שנהנו לשכשך בה את רגלינו ולשקמה מההליכה בבוקר. נצטרך לחזור שוב לחוות את המעיינות עצמם

IMG_3604.JPGIMG_3588.JPGIMG_3616.JPGIMG_3648.JPGהתחנה הבאה הייתה המלון בסנדאי! ביתו של דאטה מאסאמונה האגדי. מדובר בנסיעה של כשלוש שעות בסך הכל. במנלך אחת העצירות קרה הנורא מכל! שכחנו את אלינה בבסרוויס אריה! הסתובבנו מהר ככל האפשר להחזיר את האבידה. בדרך הלחנו עבור אלינה שירים ותכננו כיצד עלינו להתנצל ותהינו האם אפשר בכלל להתנצל מספיק..

בהגיענו לאלינה, נתקלנו בשיירה של צבא ההגנה היפני בדרכם למחוז מיאגי. פטפטנו איתם קצת על מעשיהם, על ישראל. והכי חשוב, הצטלמנו יחדיו! נחמד לראות אנשים שנראים קשוחים עם המדים, מחייכים ומתרגשים לדבר ולהצטלם עם זרים. חשוב לציין שאלינה התרגשה יותר מכולם להצטלם עם חסונים במדים.

משם ועד למלון שמענו על כך שצבא ההגנה היפני שיפר את מעמדו בקרב העם וכיצד היה שנוא בעבר. כיצד הם לוקחים חלק אדיר בסיוע באיזורים מוכי אסון ואף בפעילויות קהילתיות כמו פסטיבלים מקומיים. הם גם עובדים בכל הכח על שיווק ותדמית, כולל פרסומות עתירות נשים ודמויות חמודות, ואפילו קידום מנגה ואנימה העוסקים בצבא באור חיובי

IMG_3652.JPG

לסיכום, היה יום מלא בנופים עוצרי נשימה, אווירה מיסטית מגניבה, ואנקדוטות מעניינות ומצחיקות כאחד. מחר נלך ליאמאדרה מוקדם בבוקר, אך אין זה אומר שלא נצא עד מאוחר גם היום!

Today we visited the holy mountain range of Dewa Sanzan. Due to lack of time, we were only able to climb Mt. Haguro and had to skip the othet two, but we were in total awe by the beutiful, sometimes even a bit mystical scenery.

After we finished recovering from tbe climb, we made our way to the famous hot springs town of Ginzan, explored the old silver mine and enjoyed a hot foot bath. Next stop-Sendai!

 

Blog: Cher Lingord & Sabina Choshen

Photography: Alina Imas


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s