היום בבוקר עזבנו את סאפורו ונסענו ארבע שעות לדרום הוקאידו אל עבר עיר נמל יפה בשם הקודאטה. במהלך הנסיעה נשקפו נופיה המהממים של הוקאידו הדרומית ורצועת החוף שלה. את מירב הנסיעה העברנו בנמנום וצבירת כוחות לשאר הפעילויות שתוכננו לאותו היום

מכיוון שרצינו להספיק כמה שיותר דברים, השארנו את הציוד שלנו בתחנת האקודטה ומשם יצאנו ישר לתחנה הראשונה שלנו בלוח הזמנים- מצודת גוריוקאקו. מצודה שנבנתה ב1855 על ידי אדריכל יפני בשם אנומוטו, שלמד לימודי הולנד, בסגנון אירופאי ומהווה דוגמה לתהליכי מודרניזציה שהחלו עוד בתקופה זו, לפני הרסטורציה, ביפן.

סיני העבירה הרצאה קצרה אך מרתקת על האספקטים ההיסטוריים בבניית המצודה. מכיוון שהאקודטה היה אזור חשוב מבחינה אסטרטגית בתקופה שהיה ביפן חשש גדול מרוסיה וממדינות אמפריאליסטיות בתקופת פתיחת שערי יפן לאחר סגירותה במשך למעלה מ200 שנה במהלך שלטון טוקוגאווה.

העיר האקודטה נוסדה במאה ה15, אך עד 1869 האזור של הוקאידו נקרא בכלל אזו. במהלך מלחמת הבושין, הכוחות הנאמנים לשוגון, ובינהם סגן מפקד השינסנגומי, היג׳יקאטה טושיזו, נמלטו לכיוון אזו והחליטו להקים בהאקודטה רפובליקה חדשה- רפובליקת אזו.

רפובליקת אזו אמנם הייתה קצרה בשנים (כשנתיים בלבד), אך אירע בה המקרה הראשון של דמוקרטיה ביפן- נערכו בה בחירות בהן השתתפו גברים מכל המעמדות. חשוב לזכור שבחירות היו מושג זר ליפן של אותה התקופה(כמו גם למקומות אחרים).

ב1869, הפנו כוחות הצבא האימפריאלי, לאחר ביסוס מעמדם כזוכים, את כוחם אל עבר הרפובליקה התמוה שהוקמה לה בהאקודטה. סיני סיפרה לנו שהקרב על האקודטה היה דוגמה ראשונה של קרב מודרני ביפן בין שני הצדדים. קרב שכלל בתוכו שימוש במיטב הטכנולוגיה של אותה התקופה. הצרפתים סייעו לתומכי השוגון והאנגלים לצבא האימפריאלי.

תומכי השוגון, ובינהם היג׳יקיטה המפורסם, נחלו תבוסה מוחצת והרפובלעקה חדלה מלהתקיים. חברי השינסנגומי אמנם לא שרדו כל כך, אך חסו על האדריכל אנומוטו אשר עיצב את המצודה והוא אף הצליח להשתלב בפוליטיקה לאחר מכן

ד”ר אורבך סיפר כי האקודטה נוסדה ב1454, כאשר קבוצה של יפנים הגיעו לאזור ובנו אחוזה באמצע הכפרים של האיינו, התושבים המקוריים של האיזור. בתקופת טוקוגאווה יפן נזקקה לקיום הסחר עם אנשי איינו, מכיון שהשתמשו בדגים רבים כדישון. בתקופת טוקוגאווה החדשנות, מסתבר, לא הגיעה מאליטות ומלומדים אלא מיוזמות פרטיות, מאנשים שעברו בין הכפרים ופיתחו טכניקת חקלאות חדשות. תפוקת האורז ביפן גדלה באופן משמעותי כאשר השתמשו בדשן דגים שקנו מבני איינו. וכך גם קרה שבני האיינו נהיו גם מצדם תלויים בסחר עם היפנים.

בשנת 1854, עם פתיחת יפן למערב, נפתחו מספר נמלים גדולים, שהעיקריים בינהם היו נמלי יוקוהמה והאקודטה. בהתאם להסכמים הבלתי-שווים שנחתמו, הזרים יכלו לקיים מסחר, להתגורר בעיר נמל ולהקים בה כנסיות והכי חשוב- נהנו מאקסטריטוריאליות.

ד”ר אורבך סיפר אנקדוטה מעניינת שהתרחשה ב1873 על אונייה בשם מריה לוז שעגנה בנמל יוקוהאמה והתגלה בעקבות עובד שנמלט כי מכילה בתוכה מספר רב של “עובדי חוזים” סינים. הבריטים, ששמעו על מסכת ההתעללויות שעוברים אותם עבדים לעתיד בספינה, דיווחו לרשויות היפניות ואלו נעמדו מול דילמה. מצד אחד מדינה מערבית, אך מצד שני היא פוגעת בזכויות אדם בדיוק בתקופה שבה משוחררים כל העבדים.

עורך הדין של הקפטן הפרואני היה חלקלק, אך יפן לא הייתה חתומה על חוזה בלתי שוויוני עם פרו ולכן הקפטן לא היה זכאי להישפט על ידי מדינתו. וכאשר הוטח בפני היפנים שמותר למכור בנות לזנות, מה שלא שונה מעבדות בעצם, הם שינו את החוק רק למראית עין. הקפטן הורשע וקיבל כעונש 40 מלקות. פסיקה מתקדמת וליברלית אך עונש מיושן. הקפטן קיבל חנינה ושב לארצו.

עוד אנקדוטה מעניינת, הפעם על מנהג טיפוס הרים ביפן . ב-1881 מיסיונר סקוטי שאהב לטייל בהרים, כתב ספר על הטיפוס ביפן והוא תבע את השם ״האלפים היפנים״. מאז התחילה להתפתח ביפן תרבות של טיפוס הרים ביפן עם תקיעת דגלי לאום

מעניין איך מלהתבונן במצודה צצו ועלו עוד ועוד אנקדוטות מעניינות בנוגע ליפן. הופתענו מאוד מהמידע החדש והתאכזבנו כאשר נאלצנו לקטוע את הסיפורים ולהמשיך לתחנה הבאה- הר האקודטה

בסמינר הקודם זכינו לחזות בנוף הלילי עוצר הנשימה של נאגאסאקי, אשר יחד עם קובה והאקודטה, מרכיבים את שלושת נופי הלילה המפורסמים של יפן. עלינו ברכבל להר שגובהו כ340 מטר, וניסינו לחזות בנוף אך עדר של תיירים סיניים עמד בינינו לבין הנוף הנחשק. גייסנו את כל ישראליותינו, נעמדנו על המעקים וניסינו לתפוס משם זווית ראויה לצילום

.

לאחר שנחלצנו מההמון נסענו להתמקם במלון שלנו להלילה, Pension Jokura. הבעלים הם זוג מקסים שקיבל אותנו בחיוך, תה ועוגיות. החדרים מדהימים ונקיים והעיצוב הכללי חמים ומזמין. הבעל צילם אותנו וכשחזרנו מהסיור הלילה, עליו נפרט מיד, חיכו לנו על השולחן עותק פרטי של התמונה לכל סטודנט + סט של מקלות אכילה חרוטות עם שמו עטופים בבד מעוצב בסגנון יפני.

אם כל זה לא מספיק, הןא התנדב להסיע אותנו ואת כבודתנו מחר לנמל ממנו נפליג. תמיד מחמם את הלב להיתקל באנשים חמים ומקסימים שכאלה. מומלץ בחום!

בסיור הליחה במוטומאצ׳י, חן סיפרה לנו כי אחרי שיפן נפתחה בסוף מאה 19, יוקוהאמה נגאסאקי והאקודטה נפתחו,הרבה סוחרים ודיפלומטים מרוסיה, מסין ומבריטניה התרכזו באיזור זה והקימו כנסיות בסגנון אירופאי. עקב שריפות רבות המבנים המקוריים נהרסו ונבנו מחדש במאה ה20.

חן הדגישה שיותר מהכל על מי שמגיע להאקודטה לטעום את הגלידה בטעם דיו של דיונונים. זה ישנה את כל קיומו.

לסיכום, היה יום מעייף, בעיקר בגלל הנסיעה הארוכה, אך הרווחנו המון ידע חדש, חזינו בנוף לילי קסום ופגשנו אנשים נדירים בנדיבותם!

Today we took a 4 hour train ride to Hakodate from Sapporo. It was a long ride, but filled with spectacular views!
Upon arrival we continued straight towards Goryokaku fortress. A fortress that was built in a western style and was the set of one of the final battles between the Shogunate supporters and the Imperial forces. From there we went to Hakodate mountain to catch a glimps of one of Japan’s three famous night view spots, the rest being in Kobe and Nagasaki. After being taken aback by the magnificence of the view, we checked in our hotel- Pension Jokura (extremely recommend) and took an evening stroll around the Motomachi area, famous for the European style structures that were built during the 19th century.

Blog: Cher Lingord & Sabina Choshen

Photography: Alina Imas