סבינה: הסתיים היום הראשון של הסמינר אשר היה גדוש במפגשים מעניינים. בבוקר יצאנו לביקור באוניברסיטת הוקאידו אשר ממוקמת במרחק הליכה מהוסטל שלנו. קיבלה את פנינו נאומי-סנסיי, פרופסורית צעירה ופעילה בתחום המדיניות הציבורית, שלושה סטודנטים יפנים ושתי סטודנטיות סיניות אשר לומדות באוניברסיטת הוקאידו. לאחר סבב הצגות עצמיות, נאומי הראתה לנו תמונות של אוניברסיטת הוקאידו בעונות השונות, מלוות במידע כללי על אוניברסיטת הוקאידו, על פעילות החוגים השונים ועל Hokkaido summer school שמתקיים כל קיץ באווירה בינלאומית מכיוון שמגיעים סטודנטים לתארים ראשון ושני מכל העולם. למי שמתעניין בלימודי קיץ בהוקאידו, באווירה ידידותית ואוויר קריר, ההרשמה מתחילה כל שנה בפברואר✍🏻נאומי סיפרה לי שבמכון ללימודים סלאביים השפה המשותפת בין כל המרצים והחוקרים היא לא יפנית אלא רוסית. חבל שאף אחד מדוברי רוסית אלו לא היה באזור היום, מפגש פוטנציאלי עם ארבעת דוברי רוסית בקבוצה שלנו יכול היה להיות חוויה מעניינת.

לאחר מכן ליאור, איליה וסיני עשו מצגת על אקטיביזם חברתי ועל הפעילויות החברתיות השונות בהן סטודנטים מהחוג ללימודי אסיה באוניבסיטה העברית מעורבים: יום יפן ויום אסיה אשר מתקיימים כל שנה באונ׳ העברית לקהל הרחב, פרויקט התיכונים בו סטודנטים ללימודי אסיה מעבירים הרצאות לתלמידי תיכון בנושאי תרבות יפן ומדינות אחרות באסיה; ועידת סטודנטים יפנים-ישראלים שנתית; פרויקט סיוע לקשישים בודדים (״אמץ סבא/סבתא״); תכנית פעמונים (סיוע למשפחות בהתייעלות שימוש בתקציב משפחתי). נאומי התרשמה ממעורבות החברתית המגוונת של הסטודנטים הישראלים והתעניינה ממה נובעת המעורבות הזאת? מהכרות שלה עם צעירים יפנים וקוריאנים, הצעירים בקוריאה הדרומית בטוחים שהם ברי יכולת להשיג שינוי חברתי או פוליטי בעת הצורך, לכן ההשתתפות בהפגנות הגדולות היא טבעית. (ואכן התנגדות ציבורית לנשיאת דרום קוריאה אשר הייתה מעורבת בפרשת שחיתות, השפיעה על בחירות נשיא חדש בקוריאה הדרומית השנה). לעומת זאת, ביפן, לדבריה, האקטיביזם החברתי כמעט ולא מורגש, נראה כי צעירים יפנים לא מאמינים שיש להם יכולת להשפיע ולשנות מגמות בעייתיות, ומעדיפים להימנע מהפגנת התנגדות ציבורית.

לאחר שמפגשנו עם הסטודנטים הסתיים והלכנו לחדר האוכל של האוניברסיטה לחוות ארוחת צהריים סטודנטיאלית. התעכבתי לצלם עצים עם גזע לבן שעוררו בי נוסטלגיה לילדותי באוקראינה – berezki.. ואז לפתע פגשנו את סגניתה של שגרירת ישראל ביפן ואת הצוות שלה, ונראה לי שאין מקום ביפן שעוד לא פגשתי בו ישראלים.. השוותי בין חדרי האוכל של אוניברסיטת הוקאידו וקיוטו וגליתי שאין הרבה שוני בתפריט, רק שהסלטים באונ׳ הוקאידו יותר טעימים ומגוונים🤙🏼

 

לאחר ארוחת צהריים, אחד הסטודנטים היפנים שהיה איתנו במפגש עשה לנו סיור באוניברסיטה ובאתרים המפורסמים בקרבתה. בהצגה עצמית הוא סיפר לנו שהוא נזיר בודהיסטי מכת שינגון. כהערת סוגריים אוסיף שזאת תופעה ידועה ביפן שמישהו יכול בו זמנית להיות גם נזיר בודהיסטי המשתייך לאחת הכתות הבודהיסטיות, וגם סטודנט או בעל מקצוע אחר בזמן שהוא לא מעורב בפעילות דתית. לסטודנט הזה היה די קשה לדבר באנגלית אך בכל זאת הוא ניסה לעשות את מיטבו לספר לנו אנקדוטות שונות ולשעשע את הקבוצה. הוא קרא לסנאי שרץ בין העצים: That is Jonh, my pet”

וגם הציג את מייסד האוניבסיטה כסבא-רבה שלו.. הופתעתי לגלות שמייסד של אוניברסיטת הוקאידו היה פרופסור אמריקאי וויליאם קלארק. בראשית ימיה אוניברסיטת הוקאידו הייתה קולג׳ ללימודי חקלאות, בהקמתו של פרופסור קלארק בשנת 1876. למרות שבקושי רואים את הכיתוב, על פסלו של פרופ׳ קלארק שעומד בגן האוניברסיטה חרוט ביטוי מפורסם שלו:

״boys be ambitious”, ביטוי שבזמנו תורגם ליפנית כביטוי עם משמעות קצת שונה: ״בחורים, שאפו למטרה נעלה״. לא נרשמו מסרים מעניינים לבנות בזמנו.

מפגש מעניין נוסף היה עם מאנה, סטודנטית לתואר ראשון מאונ׳ הוקאידו אשר עושה מחקר על ישראלים שחיים ביפן. שאלתי אותה מדוע היא בחרה בנושא מחקר זה והיא סיפרה לי שהכל התחיל מספר מנגה שהיא קראה על פעילותו של סוגיהארה ציאונה, קונסול יפני במזרח אירופה אשר הציל יהודים רבים בתקופת מלחמת העולם השניה על ידי הנפקת ויזות מעבר דרך יפן שעזרו ליהודים להימלט מאירופה. כך מאנה לראשונה נחשפה לסיפורו של העם היהודי ומשם התחילה להתעניין גם בנושא של הקמת ישראל וישראלים ביפן.

ליאור:

היום המשיך להיות סגרירי ומהאוניברסיטה עברנו בליווי חברינו היפנים אל the red brick buliding שבעבר היה למקום מושבם של מושל הוקאידיו ופקידיו, וכיום משמש כמוזיאון הטריטוריה הצפונית של יפן בו תערוכות קבועות מתחלפות מעת לעת. בין המייצגים בהם צפינו היה סיפורו של המאבק בין רוסיה ליפן על השליטה באיים הקוריליים אשר ממוקמים צפונית ליפן. במרוצת השנים מקווים היפנים להגיע להסכמה יחד עם הרוסים בנוגע  לשליטה באיים ולהעביר אותם לשליטה יפנית מוחלטת ושקט באזור. באופן מתמיד בשיחות בין הממשלות, הנושא תמיד עולה על הפרק אך לא מניב פתרון שיירצה את יפן לחלוטין – בעיקר בכדי לשמור על יחסים טובים עם שכנתה מצפון, רוסיה. מעניין היה לראות כיצד מתמודדת יפן באיפוק רב בדילמה האם לבחור בשטחי שליטה רבים יותר באזור מול יחסי שלום בינלאומיים עם שכנותיה. נוסף לתערוכה זו הייתה גם טעימה מההיסטוריה של האי הוקאידו והמתיישבים בה בעבר – אנשי ההאיינו ותצוגה של מאכלים ומשקאות הייחודיים לאי.

ביציאה מהמוזיאון הגשם קיבל את פנינו והמשכנו לגלות את רחובות סאפורו ברגל בדרכנו אל Odori park, חברנו היפני מהאוניברסיטה סיפר לנו על משרדי החברות הגדולות הממוקמים באזור ועושה רושם כי סאפורו מוכיחה עצמה כעיר מרכזית ומפותחת מאוד ביפן. בפארק אליו הגענו התקיים פסטיבל הסתיו השנתי שמוצף בדוכני אוכל מקומי עשיר ומגוון – לחלוטין חגיגה של טעמים שרק בשבילה שווה לבקר ביפן

 

סבינה: מאנה לקחה אותנו לראות את פסטיבל אודורי (פסטיבל שנתי שמתקיים לאורך ״הרחוב הגדול״). משם הקבוצה קיבלה זמן חופשי, או כמו שניסים-סנסיי מגדיר – ״flee time”.. בפסטיבל בעיקר היו דוכני אוכל עם פירות ים וראמן הידועים של הוקאידו. אני ואלינה התרשמנו בזריזות מכל הדוכנים, במקום לאכול צילמנו את מגדל הטלוויזיה באור היפה לפני השקיעה, והמשכנו לסניף סטארבקס הכי גדול של סאפורו, כי אם אלינה לא שותה את מנת המאצ׳ה לאטה שלה ביום, זה יקשה על תפקודה בסמינר.

אגב, איך הייתם מתארים את הממתקים של הוקאידו? במהלך הסיור במבנה העתיק של עיריית סאפורו הראשונה, שר מצאה omiyage שאפשר לקנות רק בהוקאידו: ממתקים בצורת קאקי של פרה ובצורת נזלת של דוב מקומי. יש גם עוגיות מלבניות במילוי שוקולד לבן הנקראות ״מאהב לבן״. מה הייתם בוחרים?

 

 

 

 

.

Our first day of the seminar was full of interesting meetings. In the morning we met with Naomi-sensei and her students from Hokkaido university and had an interesting discussion on the students’ involvement in the social activism in Israel, Japan and Korea.

After the meeting and lunch at the university’s dining room, we went for a city walk and learned from our local students guides about Hokkaido’s history and culture.

Our cloudy day continue to the red brick building that was used the Hokkaido government in the past and today is a museum of northern territories of Japan, that mainly tell the story of the Kuril islands and the history of Hokkaido. Then we experience a little more from Sapporo’s streets by walking to Odori park to impress of the Autumn Festival there full of unique Japanese food.

צפו בוולוג הוידאו:

Blog writers: Sabina Choshen & Lior Herman

Photography: Alina Imas