היום התחיל בהשכמה מוקדמת מהרגיל, כבר כשיצאנו ב6:15 בבוקר הזדרזנו בכדי להגיע לשדה התעופה בזמן לטיסה שלנו חזרה מג’ג’ו לסיאול.
לאחר הנחיתה, נסענו ברכבת לקניון אייפארק שם פגש אותנו הכומר פארק, אשר סייע לסמינר ותרם מזמנו גם בשנים קודמות. הוא הסיע אותנו ברכבו למוזיאון הנצחת מלחמה, שם תאיר העבירה הצגה קצרה ואינפורמטיבית על המקום שכללה רקע על מלחמת קוריאה כמו גם הסבר על האולמות השונים הקיימים במוזיאון אותם הכירה מניסיון אישי מביקוריה הקודמים בו. דני דיבר על ניסיון הפלישה של יפן בתקופת הידאיושי וציין כי ההבדל בין הקוריאנים והיפנים באותה מלחמה מבחינה אסטרטגית נבע מכך שהידאיושי התייחס לספינה כפלטפורמה עבור הסמוראי להלחם בלבד, ולפני כן אף תפס פיראטים יפנים והביאם ליפנים שהוציאו אותם להורג במסגרת מסע ומתן שבמהלכו הוא ניסה לגרום להם לתת לו את צבאם כפי שעשה לפני כן לדאמיו ביפן ותכנן אף לעשות את אותו הדבר בסין. המשמעות של הרג הפיראטים למעשה היא שהם היו אלה שהתמקצעו באסטרטגיית לחימה בים ועל כן המחסור בהם היה למעשה חיסרון בצד של הידאיושי, כשמנגד הצבא הקוריאני היה בקיא בים והגנרל יי סונשין ידע לתמרן ולהשתמש במזג האוויר, בזרמים ותנאי הים ככלל וזה היווה עבורו יתרון גדול באותו קרב מול הידאיושי .

נכנסנו למוזיאון, ולאחר התעניינות של טל במשמעות המבנה והסדר המיוחדים של האולם – קירות עם תבליטים של הרים, במרכז החדר עמדה מעין קערה עם מים זורמים שמעליה היה מקרן שהקרין על מרכז אותה קערה את דגל קוריאה ועל החלק העליון של הקירות הופיע ציור של חבלים קשורים ופרומים. מר פארק סיפר לנו שההרים על הקירות הם בעצם ההרים של כל קוריאה, החבלים מסמלים את הפצע והסבל שנגרמו בעקבות הפירוד של קוריאה כמו שחובשים פצע פתוח והקערה באמצע עם דגל קוריאה במרכזה מסמלת את האיחוד של שתי הקוריאות לאומה אחת.

לאחר מכן התקדמנו לאולמות המלחמה, שהיו מסודרים באופן כרונולוגי והציגו את כלל המלחמות בהן השתתפה קוריאה. החל מתקופת שלושת הממלכות וכלה במלחמת קוריאה, ואף מלחמת ויאטנם. באולמות המלחמה השונים ניתן לראות מייצגים רבים הכוללים מדים, כלי נשק, מסמכים ועוד. מכל תקופה, הן של הקוריאנים והן של אוייביהם. על הקירות ישנו מידע שרלוונטי לכל מלחמה/קרב, אך רוב המידע הינו בקוריאנית. קיים מידע בשפה האנגלית אולם במקומות מסויימים הרגשנו כי חסר ממנו וראינו שיש יותר פירוט בשפה הקוריאנית. דבר זה תואם לדבריה של ג’ויון לגבי העובדה שהמוזיאון הלז נועד בראש ובראשונה לקהל הקוריאני ועל כן הגיוני שהמידע המפורט יהיה נגיש יותר עבורם. אף על פי כן, ניתן למצוא אופציה לשמע באנגלית וכן ישנו תרגום לאנגלית ברוב המיצגים והסרטונים שקיימים במוזיאון, גם אם המידע אינו מפורט כמו בשפה הקוריאנית.

בנוסף לכל, מוצגים פסלים רבים של דמויות היסטוריות חשובות אשר לקחו חלק חשוב במלחמות אלה, חלקן, כמו הגנרל יי סונשין, היו מוכרות לנו יותר מידע קודם וחלקן פחות, אך מה שהיה מעניין לראות הוא שבכל חדר היו מספר פסלים של דמויות הירואיות שכאלה, והרגשנו שיש הדגשה של הירואיזם קוריאני בנרטיב של המוזיאון ככל שהתקדמנו וראינו אותן בכל חדר. נוסף על כך, הוצגו גם פסלים ודגמים של מבנים וכלי מלחמה כבדים אשר נועדו להציג את הדברים בצורה מוחשית וויזואלית יותר. השימוש המרובה בדגמים מסוג זה, שהיו ברובם גדולים יחסית, לחלקם היה קל יותר לגשת, חלקם פחות אך זה תורם להרגשה שהכל נמצא סביבנו באותו הרגע, לא רק בתמונות או טקסט אלא ממש באופן מוחשי. דוגמא טובה לכך שזכורה לנו היטב היא ספינת הצב של הגנרל יי סונשין, שהייתה דגם בגודל עצום, עמדה במרכזו של אולם כשסביבה ספינות מסוגים נוספים מאותה תקופה אך קטנות יותר, מה שהדגיש את החשיבות שמיוחסת לספינה זו, שכן בעזרתה ניצח הגנרל יי סונשין את צבאו של הידאיושי ומנע את פלישתה של יפן לקוריאה באותה העת ועל כן נחשב לגיבור לאומי ודמות הירואית.

אם לסכם את הנרטיב שבלט עבורנו במהלך ביקורנו במוזיאון במשפט אחד, יהיה הוא העלאת תחושת הפטריוטיות והגאווה הלאומית בקרב העם הדרום קוריאני בנוסף להנצחת ההיסטוריה שהיא המטרה הגלויה של המוזיאון. כמו כן, האדרת גיבורי המלחמה הקוריאנים, אלה שלקחו תפקידים פעילים ומרכזיים במהלך מלחמותיה של קוריאה במהלך הדורות, החל מתקופת שלושת הממלכות, זאת באמצעות אותם פסלים, איורים, סרטוני הסברה שונים ועוד. בנוסף, במלחמת קוריאה, מצאנו כי הנרטיב נוטה לגרום לדרום קוריאה להראות כקורבן בסיפור וזאת באמצעות הדגשת הפשעים הרבים שבצעה הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה (צפון קוריאה) במהלך מלחמת קוריאה ואת העובדה שהם קיבלו נשק רב וטכנולוגיות משוכללות מברית המועצות, בזמן שקוריאה הדרומית לא קיבלה סיוע מסוג זה, וכמובן שאין שום איזכור של פגיעה מהדרום בצפון, למרות שסביר להניח שהיו קורבנות ואשמים משני הצדדים.

נקודה מעניינת שעלתה במהלך הסיור במוזיאון לצד דני הייתה הסחר בכלי נשק עם תום מלחמת העולם השניה ברחבי העולם, שכן היה המון נשק שנשאר מהמלחמה ורבים ניצלו את ההזדמנות הזו בכדי לסחור בו ולהתעשר; כך יצא, שלמעשה מדינות שונות נלחמו עם נשק שהיה שייך במקור לאויב מן העבר, כמו לדוגמא ישראלים שלחמו במלחמות ישראל עם נשק גרמני. בהקשר הקוריאני, מכיוון שנשאר כל כך הרבה נשק לאחר מלחמת העולם השניה וגירוש היפנים מאדמת קוריאה על ידי האמריקאים, האמריקאים השאירו המון שאריות נשק בדרום קוריאה וזה למעשה הנשק ששימש את הדרום קוריאנים במלחמת קוריאה.

נקודה נוספת שראויה לציון היא ההנגשה של המוזיאון לילדים וצעירים יותר בניגוד למוזיאון השלום של ג’ג’ו שבו ביקרנו לפני כן, באמצעות מיצגים אינטרקטיביים שהמוזיאון כלל (כמו למשל חשיפת חלונות ראווה קטנים ובהם דגמים שונים של כלי מלחמה). עיקר המיצגים עוסקים בגיבורים ולא בזוועות המלחמה והקורבנות ועל כן הן מדגישים שוב את הנרטיב של האדרת גיבורי המלחמה, ותרומה לתחושת גאווה לאומית. וראינו קבוצות רבות של ילדים בטווחי גילאים שונים שהסתובבו ברחבי המוזיאון בסיורים מסודרים וניתן להסיק כי חשיפה כזאת נועדה לעודד רגש הפטריוטיות ואהבת המולדת בקרבם.

חשוב לומר כי המוזיאון גדול ועמוס במידע ומיצגים שונים וזמננו היה מועט יחסית לעומס זה ועל כן לא זכינו להספיק לבקר בכל האולמות ולהתרכז בפרטים קטנים כפי שהיינו רוצות. בנוסף, העומס במידע ופרטים הקשה עלינו להתרכז ולהתמקד בדברים ספציפיים ועל כן נאלצנו לעבור לגישה של תפיסת האווירה הכללית שמעביר המוזיאון והנרטיב הכולל שלו.

לאחר סיום הביקור במוזיאון הכומר פארק הסיע אותנו בחזרה לגאסט האוס בו אנו נתארח ללילה. בהגיענו למקום הייתה לרשותינו שעה להתארגנות ובשעה 15:00 נסענו ברכבו של כומר פארק לדיג’יטל מדיה סיטי לבקר בשתי שתי חברות ואולפני טלויזיה מובילים. סיורים פרטיים אלה אירגנה עבורנו פרופסור קים, אשר מתמחה בחקר המדיה. הראשונה בה ביקרנו היא חברת סיי.ג’יי אי אנד אמ שהיא חברת הפקות גדולה אשר תחתיה קיימות חברות בת שונות – חברת אחות לסמסונג (אך אשר נמצאת מחוץ למשפחת סמסונג, לדבריה של פרופסור קים), היא החלה כחברה להפקת סרטים והמשיכה לדרמות ואף עד להפקת מוזיקה ועוד, תחתיה נמצאים ערוצי הטלויזיה מוכרים כמו אמנט.

במהלך הסיור ב סיי.ג’יי אי אנד אמ זכינו לראות חזרות לצילומים של תוכנית הקומדיה קומדי ביג ליג , בה המנחה אף צחק איתנו וניסה לדבר אנגלית כדי לקיים איתנו אינטרקציה ואף להיחשף למה שקורה מאחורי הקלעים בחדרי העריכה השונים כמו חדר עריכת הסאונד, חדר התאורה ועוד. לקראת סוף הסיור המיוחד המדריך שליווה אותנו מטעם החברה, נעלם לזמן מה, ולפני שהלכנו חזר אלינו עם שקית מלאה באלבומים חתומים של להקת הבנות טוויס ולהקת הבנים ביטיאס, כמתנה לסטודנטים, מה שגרם לחלקנו, בעיקר בקרב מדור קוריאה ואלה מבינינו שאוהבות קייפופ, לאושר והתרגשות רבה.

לאחר שסיימנו את הסיור, הזדרזנו לעבור למיקום אחר בכדי להגיע בזמן לפגישה עם נציגות של ג’ייטיביסי, שהראו לנו אולפן חדשות בקונספט פתוח (כלומר, בעל קיר זכוכית שניתן לראות דרכו את הנעשה), משם עברנו לראות חדר עריכה בפעולה כשבג’ייטיביסי הקונספט שונה מעט ממה שראינו בסי.ג’יי אי אנד אמ, שכן חדרי העריכה השונים אינם מופרדים ביניהם אלא נמצאים באותו חלל עבודה מאחורי קיר זכוכית שקוף. לא יצא לנו להכנס לאולפן החדשות הגדול שנמצא במרתף שכן היה בשידור חי ולא ניתן היה להפריע ולהכנס כמובן. במהלך הסיור, הנציגות הציגו לנו את ההיסטוריה של הערוץ, אשר החל בשנת 1962 כטיביסי ונאלץ להסגר בשנות ה80 בעקבות עליית פארק צ’ונגהי לשלטון, וטבח קוואנגג’ו. הערוץ אולץ להסגר כגוף עצמאי ולשתף פעולה במקום זאת עם קייביאס שהיה ערוץ ממשלתי.

הערוץ נפתח מחדש בשנת 2011, ועל כן יש פער בציר הזמן שלו. היא המשיכה להסביר לנו על ציר הזמן, הראתה לנו תמונה של נשיא החברה, שהחל את דרכו כמגיש חדשות בערוץ ותואר במהלך דבריה כפנים וסמל הערוץ ומשם המשיכה להראות לנו נקודות ציון שונות במרוצת השנים כגון סדרות דרמה, בידור, מוזיקה, פרסים ועוד.

הנציגות של הערוץ שליוו אותנו במהלך הסיור, נדהמו לגלות את הבקיאות שלנו בעולם הבידור הקוריאני ושחלקנו אף רוקדות והשתתפנו בתחרות קייפופ בישראל (תאיר, חנה ואנה) ועל כן גרמו לנו לרקוד עבורם חלק מריקוד קצר לשיר קייפופ אשר התקבל בנלהבות ומחיאות כפיים. אחת הנציגות אף ניגשה אלינו בסוף הסיור, נתנה לנו כרטיס ביקור ועודדה אותנו לפנות אליה בכל שאלה שתעלה לנו בנושא – פניה זו מהווה חשיבות עבור שתינו (שרה ואנה) כסטודנטיות לתקשורת אשר מתעניינות בתחום הבידור וטלויזיה ככלל והבידור והטלויזיה הקוריאנים בפרט.

המקום האחרון בו ביקרנו, היה חדר אשר שימש בעבר משרד לנשיא החברה, אך כיום מיועד עבור עובדי החברה כחדר לעבודה, דיונים ועוד כמו כן גם עבור מבקרים כמונו שבאים לשמוע על החברה, ופגש אותנו שם מנכ”ל צוות האסטרטגיה של הערוץ, אשר דיבר איתנו על ההיסטוריה של הערוץ ונקודות מפנה חשובות במהלכה.

הן המנכ”ל והן נציגות החברה שליוו אותנו לאורך הסיור, חזרו וציינו והסבירו את משמעות הצבעים והלוגו של הערוץ, שהינו ‘לצבוע את העולם שלך’ והלוגו כולל רקע של צבעים שונים (ירוק, כחול, כתום וסגול) כשכל צבע מאפיין תחום מסויים השייך לערוץ למשל – כחול לחדשות, סגול לדרמות וכו’.

שני אירועים מרכזיים עליהם סיפר שהקפיצו את המוניטין של הערוץ כמקור אמין לחדשות היו סיקור אסון המעבורת ב2014, אשר הערוץ הממשלתי מיעט לסקר באופן נרחב ומספק עבור האזרחים ובתקופת השערוריה של הנשיאה לשעבר פארק גונהי שהואשמה בשחיתות, הערוץ תרם לחשיפת חלק מפשעיה, כך סיפר לנו מנכ”ל מחלקת האסטרטגיה שהגיע לערוך עימנו דיון בנושאים שונים הקשורים לערוץ.

ניסים התעניין  ושאל לגבי הצורה בה מחליטים באיזה סוג של תוכניות להתמקד ולשדר יותר ואילו פחות, האם זה נעשה על ידי חישובי רייטינג? והמנכ”ל השיב כי מבחינת המבנה עצמו של סוגי התוכניות המשודרים יש מבנה סטנדרטי בכל הערוצים בקוריאה שזה – 20% חדשות, 40% דרמות ו-30% בידור.

לאחר שסיימנו את שיחה ונפרדנו לשלום מהמנכ”ל והנציגות של ג’ייטיביסי, ירדנו חזרה לרכב של הכומר פארק, אשר שוב הסיע אותנו. נפרדנו גם ממנו והודנו לו על עזרתו הרבה במהלך היום והלכנו כל הקבוצה יחד לארוחת ערב משותפת שלאחריה התפצלנו, חלקינו חזר למגורים וחלקנו המשכנו למיונגדונג לערב חוויתי בקריוקי.

We started the day early today, as we had to get to the airport on time to depart from Jeju to Seoul. Upon arriving we met Pastor Park who has been helping the course to commute in previous years as well, and was a lot of help this time as well. We went together to Korean War Memorial museum and spent some time going through the exhibitions. However, the museum is so large and full of information that in our short time we weren’t able to see all of it. After the museum, we headed back to our guest house where we had some free time to check in before going back out and Pastor Park drove us to Media Digital City, where we met Professor Kim, who arranged private tours for us at two large media companies – CJ E&M and JTBC. We went around the studios, mixing rooms and more, met various people who work there and go to talk to them, hear and see many interesting things about the inside of a media company and the way Korean television works, as well as seeing a rehearsal for a comedy show titled Comedy Big League. At the end of the day we said our farewells to Pastor Park and went to have dinner together before splitting up, some of us going back to our guesthouse and some continued to Myongdong for Karaoke.