ביום הטיול הראשון שלנו בעיר פוקואוקה (Fukuoka) מזג אוויר היה נוח, השמים היו בהירים והטמפרטורה נעימה. בבוקר נפגשנו באוניברסיטת קיושו (Kyushu) לשיחה עם נובורו מייושי (Noboru Miyoshi) – פרופסור  לחינוך. שמענו על האונברסיטה, על הסטודנטים ביפן ודנו במספר סוגיות בקשר ליחסי יפן-קוריאה.

בשיחה עלה כי סטודנטים יפנים לא מרבים לטוס לחו”ל בגלל קשיי שפה – אי ידיעת אנגלית והאופי הביישני של רבים. על הקושי של יפנים רבים לדבר אנגלית תעיד האנקדוטה הבאה: באחד השיעורים באוניברסיטה, המרצה בחר סטודנטית באופן אקראי מהקהל וביקש ממנה לעמוד ולהרצות באנגלית – והסטודנטית התעלפה. מאז בוחרים רק סטודנטים שהתכוננו מראש. הממשלה היפנית החלה ברפורמה במבחני הכניסה לאוניברסיטה. מעתה הנבחנים יאלצו להיבחן באנגלית מדוברת, זאת במטרה לפתור את הבעיה. הוזמנו לבקר ביפן עוד ארבעה שנים כדי להיווכח בשינוי המיוחל.

שאלנו את הפרופסור לדעתו אודות יחסי יפן-דרום קוריאה. הפרופסור פירט לנו על המחלוקות השונות וציין שלדעתו העמים לא לומדים מספיק על התרבות של האחר וזה מעורר חשדנות, אי הבנה ומחלוקות. בתשובה לשאלתנו מה האדם היפני חש בקשר לתקופה הקולוניאלית, השיב כי יפנים בגילאי 30-40 מרגישים צער עמוק על תקופת הקולוניאליזם. בנוסף הוא סיפר כי בתור פרופסור להוראה, לדעתו אין מספיק התייחסות למלחמת העולם ה-2 ולפלישה של יפן למדינות מזרח אסיה. הממשלה נוטה פחות לספר את ההיסטוריה סביב אירועים משמעותיים אלו, ויותר להתייחס להיסטוריה של אירופה ולארה”ב.

המשכנו למקדש קושידה (Kushida-Jinja), מקדש שינטו המוקדש לאלת השמש, אמאטראסו, ולאל הים והסערה סוסאנו. המקדש נוסד בשנת 757  ופסטיבל גיון, הפסטיבל המפורסם ביותר בעיר, בעל זיקה למקדש הנ”ל. עם כניסתנו למקדש, ד”ר אוטמזגין לימדנו כיצד להיטהר עבור אלי המקדש, ואף הדגים לנו את טקס התפילה: מטילים מטבע/ות לקופסה יעודית (5 ין או 10 ין), קדים לכיוון משכן האל במקדש, משקשקים בפעמון כדי להסב את תשומת ליבו, מוחאים כף או כפיים (בהתאם למקדש), מבקשים משאלה, מוחאים עוד כף, קדים לסיום ומתרחקים מבלי להפנות גב למשכן.  

ביקור במקדשים ביפן יכול להיות מהנה למדיה. אחת ההנאות הפרטיות היא לקנות Omikuji, מעין פיסת נייר אשר מציגה את רמת המזל הנוכחית של השולף ומייעצת לפי המצב הנוכחי כיצד לפעול במגוון תחומים וממה להימנע. כמובן ששלפנו מזל טוב, אך אין לזלזל בחשיבות המזל הרע. ממה ששמענו מחברינו היפנים, ישנם אנשים אשר לוקחים מאוד קשה את שליפת המזל הרע וממעטים לצאת לתקופה ממושכת ואף נכנסים לדכאון מכך.

אטרקצייה נוספת שיש במקדשים, היא האופצייה לרשום בקשה לאל על פיסת עץ (Ema) ולתלותה במקדש בתקווה שהיא תתקיים. רפרפנו קצת באלה שהיו תלויים ונתקלנו גם בכאלה משעשעים, אך גם בכאלו אשר מאחלים רפואה שלמה לקרובים. נאמר שהאל מבין את כל השפות, ואכן נרשמו שם בקשות ממגוון רחב של שפות. הבקשות הכי פופולאריות היו כמובן קשורות במציאת בת/בן זוג והצלחה בלימודים.

אחד הדברים היותר מרשימים שנתקלנו בהם במקדש היה  מיצג המשמש בפסטיבל גיון המתאר את סיפורו של אוקונינושי, בנה של אלת השמש אמאטרסו, אשר יצא יחד עם כ-80 אלים אחרים כדי לנסות לזכות בליבה של יאגאמי הנסיכה ובזאת למשול על הארץ. בדרך האלים נתקלו בארנב אשר עורו נפשט על ידי כריש, ובעוד האחים ייעצו לו להיכנס למים מלוחים, אוקונינושי ייעץ לו ללכת למים מתוקים והארנב אכן החלים. כאות תודה הארנב ניבא לו מזל והצלחה ובאמת בסופו של דבר אוקונינושי נשא לאשה את יאגאמי ומשל.

היבט מרתק נוסף הוא חשיבות האסתטיקה והניקיון במתחם. במבט כולל נראה כי החלקים השונים של המקדש שזורים בהרמוניה נאה לעין. התבוננו גם במרקם היחסים בין המקומיים למקדש, כיצד רבים מגיעים לתפילה קצרה וממשיכים באורח החיים היום יומי. לדוגמא, ראינו משפחה מקומית שמגיעה לחגוג שלושה חודשים להולדת הפעוט.

המשכנו למקדש Tucho-ji, מקדש בודהיסטי (Buddhist) שהכיל בתוכו פגודה בגובה 5 קומות. הפגודות ביפן עברו התאמה לאקלים המקומי המאופיין ברעידות אדמה בתדירות גבוהה ולכן הן נבנות מעץ. החיסרון בבנייה מעץ הוא הרגישות לאש.

לאחר שבבוקר העמקנו בהיסטוריה ובדתות, את הצהרים הקדשנו לללימוד אספקטים מודרניים-עכשווים של יפן בקומפלס חנויות עצום שנקרא קאנל סיטי (Canal City). הקומפלקס מכיל בסביבות 250 חנויות שונות ומהווה מעין “עיר בתוך עיר”, מלבד העיצוב הציורי-צבעוני ומגוון החנויות ישנה גם קומת “אצטדיון ראמן” (Ramen Stadium) המכילה לא פחות מ-8 מסעדות ראמן שונות מאזורים שונים ביפן, בינהן “האקטה ראמן” (Hakata Ramen), מנת ראמן מפורסמת לעיר פוקואוקה (ראמן – מרק עם איטריות ותוספות שונות).

בדרכנו למגדל פוקואוקה המשקיף לעיר, עצרנו בתערוכת רובוטים קטנה. בתערוכה זכינו לפגוש את Pepper הרובוט, שניהל איתנו שיחה והצליח לנחש את את גילם המדוייק של חלק מקבוצתנו. בתערוכה אפשר גם למצוא את Aibou, רובוט-כלב המסוגל לתקשר בפשטות ובעל חיישני מגע. לאחר שסיימנו לשחק עם הרובוטים המשכנו למגדל ועלינו עד לקומה החמישית המתנשאת לגובה 123 מטרים. עם הגיענו לקומה החמישית, נגלה בפנינו נוף אורבני עוצר נשימה, השילוב המרהיב של ים, גשרים, גורדי שחקים, ואולם חתונות בסגנון יווני ריגשו אותנו עד מאוד. אותו אולם חתונות כנראה השפיע על מעצבי הבניין וקומה מספר 3 הפכה לקומת האהובים, ומלאה בלבבות.

Today we had the pleasure to meet Miyoshi Noboru from Kyushu University and discuss about the education in Japan and the changes that are planned in the future. We also visited Kushida shrine and learned from Hadas about some Japanese folklore. Next we headed towards Fukuoka Tower, but first we stopped to play with some cute robots in a robot expo on the way. After leaving the expo, we went to Fukuoka Tower’s 5th floor and enjoyed the beautiful view of the city.

 

Post writers: Cher Lingord and Omer Zelig | Photographer: Alina Imas