Studio Pierrot
התחלנו את היום שלנו בביקור סטודיו Pierrot, בבניין בעל מראה צנוע ופשוט, שעיטורו היחידי הוא תבליט מתכת יפהפה של סמל החברה. לאחר המתנה קצרה ופוטו-שוט קצרה, חברי הסטודיו קבלו את פנינו וליוו אותנו למשרד המייסד, נונוקאווה בקומה העליונה.
בפגישה עם מייסד החברה, ראינו סרטון תקדים של החברה שמציג את כל הסדרות והסרטים שהוציאו לאורך שנות פעילות החברה. מסתבר שמייסד פרש שלוש חודשים לפני פגישתנו איתו, וכעת יש מנהל חדש לסטודיו. השיחה עם מייסד החברה הייתה מעשירה, ומכיוון שדיבר מתוך נסיון רב, הצלחנו לספוג המון אמיתות לגבי התנאים המיוחדים לתעשיית ההנפשה היפנית.
בראשונה, הסטודיו היפני קטן יחסית כי אי אפשר לבנות סטודיו יום גדולים כמו בארה”ב שבשונה מיפן, לא חסר בה שטח. הכרח גיאוגראפי זה יוצר קהילה קרובה ומשפחתית של המון חברות אנימציה קטנות ובגלל זה יש הרבה שיתופי פעולה בין אולפנים. בתור הערה מן הצד, ההצתה שהשחיתה את את סטודיו KYOTO ANIMATION לפני כמה חודשים גרם לחברות להיות לחוצות ומפוחדות ולכן הסיור שלנו הוא מיוחד.
קצת על הרפרטואר של Pierrot. הסטודיו נוסד ב1979 ואחת מעבודותיהם הראשונות הייתה סדרת הילדים האהובה: נילס הולגרסון. Magical angel creamy Mami הסדרה המקורית הראשונה שהסטודיו הוציאה. Yu Yu Hakusho, Mr.Osomatsu, Bleach ו Naruto הן כמה מן הסדרות המפורסמות של סטודיו Pierrot. בין הדברים עליהם דברנו הייתה ההתחלה של המנגה ואנימטורים שהושפעו מאוסאמה טזוקה וההבדלים בין אנימציה מלאה לאנימציה (אנימה) ביפן . הנגדנו את שלגיה לעומת אסטרו, כאשר לשלגיה 24 פריימס לשניה, סרט ארוך ותקציב הפקה גבוה לעומת אסטרונבוי 8 פריימס לשניה, אנימציה קצר ותקציב דל. הבדל נוסף בין דיסני ולאנימה היפנית הוא שבעבר זה לא הי נראה טוב (שוב 8 פריימים לעומת 24) כי לא היו משקיעים בציור ואילו בדיסני כן. אבל מה שכן השקיעו בו זה עלילה והסיפור.
נונוקאווה הציג את הסוגים השונים של האנימה. Family friendly, דורי מון, שין-צאן׳, אןפאןמן. דוגמא יוצאת דופן היא Sazaesan סדרת משפחה שמשודרת כבר 50 שנה כל שבוע בשעה 21:00 וכל שבוע יוצא פרק חדש. סדרות מכוונות צעצועים -אולטרה מן, גאנדאם, יוקאי וגם Pretty Cure series לבנות. בוחרים על מה לעבוד גם כדי לייצר צעצועים שיהיו רווחים. סדרות מבוססות מנגה’ סדרות שבדרך המנגה שלהם פופולרית ולכן סיכוי גבוה שיהפכו לאנימה. סדרות מוכוונות לאוטרקו ישירות עבור תרבות האוטאקו (עליה ניתן לקרוא בפוסט של היום השני).
ביפן ישנם מגזינים שבועיים של מנגה, וכתוצאה יוצאים 700 פרקים של מנגה כל שבוע. בעבר הבמה המודפסת הייתה יותר נפוצה, אל כיום פחות אוהבים לקרוא עיתונים יותר אוהבים לקרוא במכשירים הטכנולוגיים. עם זאת תפוצת המגזינים עדיין גבוהה, במיוחד עם משווים לארץ. רוב המגזינים הם לבנים ואילו לבנות מפיצים מגזינים חודשיים ולא שבועיים
הזמנים משתנים והאנשים קוראים יותר בפלאפון וגם היצירה של המנגה הופכת להיות יותר דיגיטלית מהצורה שבה היו מייצרים מנגה בעבר. כמו כן יש שימוש של מנגה בפרסומות ובכל מקום ביפן. שינויים כמו הגל הקוריאני שעכשיו ישנם הזמנות רבות מאזור קוריאה לאנמיה ומנגה יפנים. ניתן לראות את ההתרחבות בעולם, אך המאפיין את יפן באופן ייחודי – זה למרות שיש למנגה ואנימה תרגומים בעולם, זה עדיין נשאר יפני וייחודי למדינה.
בגישה מעניינת נאנוקאווה הכניס את ג’יבלי (20 דקות מהסטודיו, נמצא המוזיאון הרשמי) בז’אנר בפני עצמו. ויש גם ג’אנר סרטי אנימציה, למשל קימי נו נאווה שקיבל פרסום גדול
ראינו סרטון של איך מפיקים את הסרט נארוטו. נארוטו כסדרה הפופולרית והמוכרת כמעט הכי בעולם. הסדרה משודרת במעל מ80 ארצות. קיבלנו story boards של בארוטו וסדרות אחרון כדי לראות את מהלך יצירה של פרק מסויים. כחלק מהתהליך יש תזמון שקופיות וזוויות מצלמה, ביגוד, תנועה וכו.. עיצוב הדמויות הוא מאוד מאוד חשוב מכיוון שמספר אנשים עובדים על כל דמות ולכן צריך שיהיה אחיד בין כולם( עד הפרטים הקטנים).
פגשנו את אחד האנימטורים המתבלטים ביותר, האדון יושידה טאדאקאטסו בן השמונים, שעבד גם עבור ג’יבלי ואייר סצינה מפורסמת מהסרט נאוסיקה. הוא היה ממש חמוד וקיבל אותנו במאור פנים וחיוך בהיר של אוג’יצ’יה יפני אמיתי (ואוג’יצ’יה אנימטור!). ולצערינו הרב, לא יכל לאמץ אף אחד מחברי הסמינר.
ראינו time sheets של הסדרות השונות ואיך שבונים סצנות של שניות לאורך של פרק שלם. עשינו סיור בחדר של אנימטורים וראינו את שיתוף הפעולה בין כל העובדים שעובדים על דברים שונים ואיך מחברים בסופו של דבר הכל ביחד. הם עובדים על 4 עבודות כל שבוע, צוות שונה לכל סדרה ועובדים סצנה-סצנה, כל אדם אחראי על סצנה כלשהי (לא בהכרח אחראי על דמות).
סיימנו את הסיור ושבנו למשרד המייסד. ולאחר חברי הסמינר העבירו סדרת שאלות עבור המחקרים שלהם, נפרדו מסטוידו פיירו בהחלפת אומייגה (חובה ביפן), ויצאנו עם שקיות מרצ’נדייס (על זה כתוב ביום השני) מקוריות של סטודיו פיירוט. היעד הבא שלנו הוא אגודת האנימציה היפנית.
AJA- Association of Japanese Animation
מסטודיו פיירוט המשכנו לשלב הבא של מפעל ההנפשה היפני, השיווק וההפצה. אך הפעם בבמה שונה מבית התפוצה קודאנשה, אנו נבקר באגודת האנימציה היפנית. מטרת האגודה לכוון ולגבש חזון משותף בין 81 ואחת חברות האנימציה היפניות, לקדם תרבות לתעשיית האנימה היפנית ולעודד יוצרים חדשים ביפן ומחוצה לה. האגודה יחסית חדשה, הוקמה בשנת 2001, הנשיאה שמכהנת כרגע היא הנשיאה ברביעית.
האגודה מורכבת ממספר ישבי ראש ובעלי תפקידים, שהם יוצאים מכל מיני חברות אנימציה השותפת באגודה. חלק מהחברות חברות בצורה מלאה וחלקן חלקית (למשל ג’יבלי בצורה חלקית). החברה משתתפת ועורכת סמינרים ואירועים. החברה עובדת על פסטיבל התחרות לאנימה ״השנתית״ הזכירו את רוני אורן מבצלאל השתתף בפסטיבל כמועמד וגם כחבר אירוע. בשנת 2019 אפילו היו ספיישלים על ישראל, והנפשת החמר של רוני אורן זכתה בהקרה מיוחדת.
פרוייקט שבלט לנו הוא אנימה טאמאגו, שמתתפיו במשך שנה, בליווי של צוות והדרכה, מפיקים אנימציה של 30 דקות. פרוייקט נוסף הוא תחרות האנימציה, אליה ניתן לשלוח יצירות הנפשה מקוריות ולהתמודד על פרסים כספיים. למדנו שהארגון מנסה לשווק את עצמו בחו״ל, מתוך כורח הגלובליזציה ומודעות לצריכת האנימה המתגברת מחוץ ליפן.
בנושא זה ראינו סטטיסטיקות על השוק הגלובלי והפנימי ביפן. לדוגמא מ-2013 צפו בעלייה תמידית בצריכת האנימציה וסחורות הנלוות לה. נתון מחזק אחד בשנים 2013 עד 2017, בהן צריכת האנימציה מעבר לים יפן הגדילה את עצמה פי שלוש. תופעה חדשה עלינו זכינו לשמוע מפי יושב ראש האגודה הוא על יחסי גומלין בין שוק משחקי הטלפונים לבין אנימה – למדנו איך משחקים טובים מקבלים אנימה ולהפך, ועל איך שוק זה בשנים האחרונות נסק באופן משמעותי. עוד נתון הוא כי נתח חדש ברווח מן תעשיית האנימה מגיע מתוך מכוני ההימורים האופניים של יפן, הפצ’ינקו, שכעת נפתחים בסגנון סדרות אנימה ומזכים את מבקריהם בסחורות סדרות האנימה האהובות עליהם. מן הסטטיסטיקות נצפתה הגדילה במס׳ דקות לאנימה ובמקביל בכמות האנימה למבוגרים שהקפה את כמות האנימה לילדים.
לצד החדשות המעודדות, ניסינו להתעמת גם עם האתגרים החדשים העמדים בפני תעשיית האנימה. כלמדנו על הדרכים שבהם הם מתמודדים בפן הגלובלי הודגש כי ליפן אין פלטפורמה באינטרנט משל עצמה ולכן נעזרת בפלטפורמות שכבר קיימות. כמו אמאזון ונטפליקס. השוק החדש של משחקים ברשת זהו תחום שממשיך לעלות ולהיות פופולרי, אך יחד עם זאת הוא טומן בתוכו בעיות. שוק המובייל גדל בצורה בלתי ניתנת לבקרה, והתעשייה היפנית אינה חזקה בתחום כמו קוריאה או סין. כתוצאה תעשיית האנימה היפנית מרוויחה מהשוק תוך מכירת זכויות היוצרים, אך מכיוון שיצירת האנימה כנפוצה, חברות ענקיות מסוגלות להתחיל להפיק אנימות משל עצמן. לצד זה נוספיות בעיות בכוח אדם למרות הביקוש שממשיך לעלות. והחוסר בכישורים ביצירת אנימה אצל מרבית מהאוכלוסיה.
בסוף הישיבה מעבר לתובנות החדשות על הלך תעשיית האנימה כיום, שיפורים משמעותיים ביכולות המרת הסכומים היפניים לסכומים מערביים של איליה (המומחה שלנו למטמטיקה) יצאנו עם רוח נלהבת. מן הדיון הקצר, ניתן לומר כי תעשיית האנימה היפנית ממשיכה לצמוח ולהשתנותף ועידןהדיגיטל במקום שמיגר אותה, גם הפיץ אותה יותר וגם איפשר לה להתהוות בצורות חדשות. וצורות חדשות אלו יפן תוכל לתעל ולפתח עוד.
מהאגודה המשכנו לאוניברסיטת ריקיו למפגש בין תרבותי שונה. הוזמנו להעביר הרצאה על הסכסוך הפלסטיני-ישראל לסטודנטים יפנים ללימודים בין-תרבותיים, והנושא המשתוף היה פתרון סכסוכיים. בני ונטע הרצאו על הסכסוך הישראלי, ושוקו הסטודנטית היפנית הרצתה על הסכסוך במיאנמאר ברוהינגיה. לאחר כל הרצאה העברנו דיון קצר על נסיבות הסכסוך ועל הדרכים בהם ניתן לגשת ולנסות לפתור אותם. המפגש היה מעורר, מכיוון שקבלנו את ההזדמנות לנסות הסברה ישראלית מול הקהל היפני, והסטודנטים היפנים לראשונה זכו לקבל מבט מעמיק יותר על סכסכוך במדינה מאוד רחוקה מהם.
את הערב סיימנו בארוחה באיזאקאיה, התגבשנו והשתעשענו. התעודדנו והתרעננו. לקראת השעה תשע בערב חזרנו שוב לבית היקארי. מחר ניצא להיפש עם אורח מיוחד ביותר, העיתון היפני אסהי.
לילה טוב ועד הפעם הבאה!
hujapan.com 