אז כן, באמת התעוררנו בעשרה לארבע, וכן בארבע ועשרה היינו שקועים ב-בּוֹנְנוּת (מדיטציה) מעמיקה, מנסים לרכוש אילו שתובנות חדשות.
אמש נאמר לנו  “Kangaeru koto-wo kangaemasen”, ביפנית , לא-לחשוב על לחשוב

הובלנו מטה במדרגות אל היכל. היכל ובו כחמש עשר במות, עליהן מונחות כריות. הושבנו על הכריות, והורנו להביט בווילון הכחול שמולנו. במהלך כל העונה, שקט שרר. אך נקישות התופים, פעימות הפעמונים, הלחשים הבודהיסטיים, וחבטה בודדת ורבת עצמה על כתף תלמיד מסוים (לכל הדעות פרופ’ ניסים אוטמזגין), מדי פעם פרצו את הדממה.

בסוף התרגול, המשכנו לתפילת הבוקר. לקחנו חלק בתפילה המשותפת, ישובים על ברכיים, מתאמצים לשמור על תנוחה הולמת. לשמוע את המזמורים הבודהיסטים, בקולם האחיד של הכהנים, בטונים הנמוכים ולהרגיש את תפילתם מהדהדהת מגרונם אל חלל החדר ואל תוך מרצפות העץ, משתלטת על האווירה, היא לעצמה חוויה שרק עבורה לבד ראוי לבקר במנזר.נעים היה לשמוע (האוניברסיטה העברית)HEBURAI DAIGAKU, ביפנית , כחלק מתפילה בודהיסטית מסורתית.

אחרכך עלינו בחזרה לחדרינו, להכין את עצמינו לאתגר הבא, ארוחת הבוקר הטבעונית. כמו אתמול, כוונו לשמור על קצב אכילה אחיד ביחד עם הנזירים, ועל סדר ונקיון במהלך הארוחה. לחלקינו הארוחה הייתה מבורכת, לאחרים חוויה חדשה ומאתגרת אך סך הכל כולם עמדו בהוראות ונהנו.

ולקראת הסוף, חזרנו מטה התחלנו בצחצוח מסדרונות המנזר הרבים, אך טרם זאת זכינו בשעת התרעענות. חלק יצאו להתרשם מעט מן הגנים המקשטים את המקום. אני בחרתי בטיול שונה, ונמנמתי אל חלומותי, זרוק על רצפת הטאטאמי של חדר שנתנו.

אב המנזר בירך אותנו לשלום בשיחה מלבבת ומקרבת. האיש נחמד להפליא ובעל לב חם. הוא הקריא עבורנו דף ובו מעשיות בודהיסטיות על מוסר ודרך. האב הזמין אותנו להביע את דעתנו בכל עת, כנראה מהיכרות מוקדמות עם הדעתנות הישראלית. הוא לימד אותנו דבר מקסים, על איך בנחש אחד, התחרו הראש והזנב. התוצאה הייתה חמורה, והמוסר הוא לדעת, לעבוד ולהעריך את הדברים שכבר קיימים אצלינו.

עזבנו את שערי המנזר ואת הנזירים הטובים, והם נפרדנו מאתנו בדרישות שלום ואהבה.

מה זה אומר לסיים סמינר על תרבות הפופ של טוקיו, בתוך מנזר? נחמד לתהות על כך.

תודה ענקית לכל המשתתפים והמארגנים, ותודה לכל המארחים שלנו, היה לנו עונג רב, ותודה לקוראים מקווים שגם לכם היה מעט מן התענוג שלנו.