את היום האחר לפני אחרון של הסמינר בילינו בהאגי. זו הייתה עיר הבירה של האן צ’ושו , ששיחק תפקיד מרכזי ביחד עם האן סאטסומה בהפלת משטר השוגון ובהפכיתה של יפן למדינה מודרנית (מהפכת מייג’י) בשנת 1868. בדרך למפגש עם ראש העיר של האגי, שוחחנו באוטובוס על היצירה של הזהות הלאומית ביפן המודרנית הקשורה בניצני המודרניות ובמעבר מזהות לוקלית לזהות לאומית. לאחר מלחמת בושין בשנת 1874, כחלק מתהליך המודרניזציה, תושבי העיר האגי הרסו את הטירה המקומית, שהיתה עד אז סמל לגאווה ולעוצמה מקומית, בכוונה להעלים את המקומיות ולסמל איחוד ויצירת זהות יפנית לאומית שבמרכזה עומד הקיסר.

באופן מפתיע הצטרפו אלינו זוג ישראלים שמטיילים ביפן ונראו ברחובות האגי על ידי מקומיים. תושבי האגי הם אנשים חמים ומקבלי פנים ושאלו את הזוג מהיכן הם והתברר שהם זוג ישראלים. הזוג הצטרף אלינו לחלק הראשון של היום ושמחנו להיפגש עם אנשים סקרניים שקיבלו החלטה לצאת מהמסלול הטיול הרגיל ולצאת למסע מעניין אחר ההיסטוריה של יפן המודרנית! נוכחותם הוסיפה טעם נוסף למפגש מיוחד.

הגענו למוזיאון ההיסטוריה של האגי ונפגשנו בחדר הסמינרים באירוחו של ראש העיר. זוהי פגישה שלישית שמתקיימת, הראשונה היתה לפני 10 שנים בסמינר חוקרים שאורגן על ידי ד”ר אוטמזגין והשניה היתה בשנה שעברה ביחד עם הסמינר של שנה שעברה. ראש העיר סיפר לנו על אירועים משמעותיים שהתרחשו בהאגי. בשנת 1863 החליטו מנהיגי ההאן לשלוח 5 צעירים ללמוד באנגליה . בזמן שהותם באנגליה, קבוצת סמוראים ‘מתנגדי זרים’ בצ’ושו נהגה להפגיז אוניות זרות השטות במיצרי שימונוסקי. כאשר שמעו על כך שניים מבין חמשת הצעירים, הם שבו ליפן במטרה לשכנע את קבוצת ‘מתנגדי הזרים’ לחדול ממדיניות זו, משום שסברו כי עלולה לעורר פעולת נקם ענפה ממעצמות המערב. דבריהם נפלו על אזניים ערלות. אכן שימונוסקי הופגזה על ידי מעצמות המערב. בעקבות אירוע זה, החליטו קבוצת ‘מתנגדי הזרים’ לשנות גישה ולהפנות את זעמם כלפי השוגון כי הבינו כי בידם כרגע את הכוח להתמודד מול המערב ואולי אף כדאי ללמוד ממנו.

אנקדוטה מענינית – להולכים לבקר במגדל אייפל בפריז, ישנו מוזיאון סמוך של צבא צרפת המכיל דגלים של מדינות שנלקחו כשלל ממדינות שונות שהתעמתו עם צרפת. בשנת 1871 הצבא הפרוסי איים לפלוש לצרפת ולכבוש את פריז. הצבא הצרפתי שחשש פן יפול השלל בידי הפרוסים שרף את כל הדגלים. בסופו של דבר הפרוסים לא פלשו לפריז והצבא הצרפתי, שאיבד את השלל שלו, החל לאסוף דגלים מחדש. כיום ניתן למצוא את הדגל של צ’ושו, ולא של יפן, שנלקח כשלל לאחר הפצצת שימונוסקי.

לאחר הרצאתו של ראש העיר וקבלת שי צנוע – פירות מתוקים יבשים, המשכנו בהרצאה מרתקת של ד”ר אוטמזגין שדנה בשאלה – למה ההאנים של צ’ושו וסאצומה, 2 מתוך 267 האנים ברחבי יפן, שיחקו תפקיד מרכזי ברסטורציה של מייג’י. מתברר כי ההאנים היו גדולים בייצור אורז, כלומר היה להם כוח כלכלי. בנוסף, הייתה בהם כמות גדולה של סמוראים באופן יחסי לאוכלוסייה. השיעור הכללי של סמוראים באוכלוסיה היה 7 אחוז, בעוד שבצ’ושו הוא נע סביב 10-15 אחוז, ובסאצומה סביב 25 אחוז. במילים אחרות, להאנים היה כוח צבאי וגם עניין יחסית גבוה בלימוד צבא. סיבה נוספת היא איבה היסטורית עמוקה מאז עליית טוקוגאווה לשלטון בשנת 1600. מאות שנים של איבה שנבעו מלקיחת אדמותיהם ויחס עוין באופן יחסי של ממשלת הבקופו כלפיהם.

 המשכנו לסיור במוזיאון עם המדריך המקומי קורוקאווה-סאן שהסביר לנו לפרטי פרטים על המייצגים במוזיאון. המוזיאון נמצא כעת במבנה ששימש סמוראים בעבר ובעל ארכיטקטורה ייחודית. בימים עברו, בשל סיבות בטחוניות, החדרים מופרדים באמצעות מסדרונות וביניהם גינות יפניות מסורתיות שכיום ניתן להתבונן עליהם מכל מקום במוזיאון. המשכנו לתערוכה אודות טאקאסוגי שינסאקו, דמות חשובה נוספת ברסטורציה של מייג’י. הופתענו לגלות שהוא נחשב סמוראי גבוה, כ-160 סנטימטרים. באותה תקופה גובה ממוצע של גברים יפנים היה 150 סנטימטרים. נספר מעט על פועלו של האיש – בשנת 1862 נסע לשגנחאי וראה במו עיניו את השעבוד של סין לבריטניה (לאחר מלחמת האופיום). בעקבות זאת הוא גמר בליבו – עלי למנוע את שעבוד יפן למדינות המערב.

בגלל תנאי מזג האוויר – גשם זלעפות של פסק מהבוקר, הוחלט שנעבור סיור מודרך ברחבי האגי באוטובוס. נהנו מהתבוננות בנוף הכפרי-יפני המורכב ברובו מבתים צמודי קרקע, גינות מטופחות בסגנון יפני, נחלים שוצפים והרים ירוקים. הגענו לקבר של משפחת מורי, משפחת אצולה סמוראית ששלטה בצ’ושו שנים רבות. הקבר ממוקם בחלקה עוצרת נשמה ובה המון מנורות בסגנון יפני. התברר כי המנורות הם שי שהצטבר מוסאלים שונים של השפחה במשך השנים.

בערב הוזמנו למשתה עם ראש העיר בבית של תושב אשר שהה תקופה בישראל ואף פטפט איתנו בעברית. כנו ארוחה ישראלית-יפנית משותפת עם חברינו היפנים. תודות להדס, אלינה ואלינה מהצד הישראלי, הגשנו פלאפל, פיתות, טחינה, חומוס, שקשוקה וסלט. מהצד היפני אכלנו סובה שנעשתה בעבודת יד על ידי מי שהכין לנו סשימי טרי, והרבה מאוד ניהונשו, סאקה. שתינו ניהונשו ללא תחתית וניהלנו שיחות נפש ושיחות על משמעות היקום עם יפנים מבושמים. התגלה לנו כי יפנים יודעים לדבר אנגלית שוטפת כאשר הם בגילופין, וכי חלק נכבד מהם שהה תקופה מסויימת בחו”ל. יותר מזה, פגשנו בתופעה המדוברת – צעירים ומבוגרים שלאחר שנים של מגורים בעיר הגדולה או בחול מחליטים לחזור לבית אבותיהם ולגדל משפחה. זה היה מפגש מעניין מאוד שמעלה הרבה שאלות גם לגבי החברה הישראלית ותהליכים שחלקם נראים וחלקם אולי עתידים לבוא. עזבנו שבעים, מאושרים ושיכורים והתכוננו ליום האחרון של סמינר.

We started our day in Hagi’s City Museum and an interesting educational meeting with Hagi’s mayor. After we learned about Hagi’s fascinating history in the museum we set off to experience it in tokoji, the Mori’s family graves. One of the most beautiful and enchanting places we have been to during the seminar.  For the final we attended a feast with Hagis mayor and friends and experienced one of the most important social activities in Japan.

Post writers: Cher Lingord & Omer Zelig | Photographer: Alina Imas