שלום שינג׳וקו, טוקיו! שביאתנו תהיה מבורכת! שלום רחובות הומי אנשים ! שלום אינספור שלטים בשללי צבעים ורבבות צורות.
.

אנו חברי הסמינר הגענו עצמאית (כל אחד מעסקיו ביפן) מלקום הלינה שלנו כדאי להוריד את משאנו, להיפגש עם כולם ולצאת לנקודה הראשונה שלנו, סיור במוזיאון סטודיו ג’יבלי. סטודיו ג’יבלי אחראי לכמה מן יצירות המופת ששבו את ליבם של המוני צופים. צופים בתוך יפן ומחוצה. הסיפורים המצויירים, האנימציות של סטודיו ג’יבלי ומייסדה מייאזאקי ההם בעלי סגנון מאוד ייחודי, ומשרירים אווירה מכשפת. חלק גדול מן חברי הסמינר צפו באנימציות האלו בילדותם ואהבתינו ליפן לפעמים התחילה עם אנימציית ג’יבלי.
נסיעת אוטובוס קצרה הפרידה אתנו ממוזיאון ג׳בלי (בתחנה בה ירדנו). ולמול ענינו נחשפה מן כמו אחוזה נסתרת בין עצים וצמחייה.

 

מדריכנו לסיור היו חברי סטודיו אינספיירד, שהוקם על ידי חברים לשעבר בסטודיו ג’יבלי. פגשנו אותם בכניסה והתחלנו להיכנס.

 ארבע ארבע נכנסו בין דלתות עץ וזכוכית לאולם ולו גג כיפה וחללו מנוקד המנורות פסיפס צבעוניות.

זה היה מן ארמון עץ, פנטסטי. קישוטי עץ מגולפים הקיפו את כל הבאים. כבר באולם הכניסה פגשנו בהמון חדרים והבחירה הייתה קשה.

חדר אחד הציג את הקלאסיקות של ג׳בלי באמצעים וכלים יצירתיים. כמו חלונות ובהם האיורים המוכרים הופכים ומשתנים לצורות חדשות. האנימה היא עץ-נע, היא משחקי אורות ושקופיות. קרוסלת טוטורו אחזה במרב מקום החדר. ובתוכה האנימה היא בובות פלסטלינה כאשר האורות המהבהבים וסבב הגלגל המהיר מייצרים את האשליה של התנועה.
דרך קסומה להראות כיצד האנימה עצמה היא טשטוש חושים מחושב, רק בצבע ובסרט נע.

מייצג צדדי אך גם גדול הוא ארון פילם ומקרן סרטים ישן. שם יכלנו לראות איך הסרט המתגלגל, עובר דרך האור והתמונות

הדוממות עוברות הנפשה, הופכות לחיות באמצעות השאלייה של האור. מקום בעל ערך חינוכי רב.

 

האווירה כאילו מספרת שיצירת האנימציה היא מעשה כשפים מן אגדה קסומה. מה שהתבטא בדרך נפלאה במיצג בית עם חלונות, המציג רגעים מן אנימציות אהובות אך חלון אחד כאשר נפתח, מגלה את חדר עבודתו של מייאזאקי ועמיתיו; שקדים באומנות ההנפשה והאיור.

מאייר הרקע של סטודיו אינספיירד גם ליווה אתנו במהלך הסיור. מן השיחות איתו למדתי שהאנימציה היפנית משתמשת  בסרט שלכל פריים שלוש תמונות, דבר שהוא הדגיש כשונה מדיסני. הוא סיפר גם איך סטודיו ג’יבלי ידוע בשמרנותו להמשיך את ההנפשה באמצעים המסורתיים ולהימנע מהנפשה דיגיטלית.

סיימנו את החדר בליווי של סטודיו אינספיירד בדיוק בזמן להקרנת הסרט “ביום שקניתי כוכב” בקולנוע הבית ‘סאטרון’ שבו מוקרנות סרט הנפשה בלעדיים למוזיאון. קצת רקע על המוזיאון יסביר מדוע הצפייה באנימציה יחד עם חברי סטודיו אינספיירד היא חוויה עצמתית.
חזונו של מייאזאקי בהקמת מוזיאון הסטודיו מתבטאת במשפט המפתח של המוסד “הבה נצא לאיבוד יחדיו”, וחלק מתוכינתו הייתה שמבקרי המוזיאון יטבעו בקסם של תהליך היצירה ועולם היצירות כאחד. וכך בתוך המוזיאון יש חדר הקרנה המציג הנפשות ייחודיות אליו. בנוסף במוזיאון בן הכמעט שלושה עשורים, קיים איסור על צילום והקלטה וזאת כדי שקודם כל, המבקר יזכה לחזות בחוויה דרך עיניו ואוזניו. כי אחרת, הקסם נעלם.
ולכן, העובדה שילכנו לצפות במצוייר עם המצייר, לדעתי רק שקפה והשלימה עם החזון של מייאזאקי, כי מה יותר מכשף מאשר לטייל בעולם, צד לצד הבורא של אותו עולם?

 

 

לאחר הסרט עלינו קומה להעתק חדרי עבודתו של מיאזאקי. היה חדר סקצ׳ים עם ציורים של מיאזאקי. פה היה העתק של חדר עבודתו של מייסד הסטודיו. היה מרתק לראות איך החלל בו עבד היוצר הזכיר את היצירות עצמן, גם הוא היה קסום וכאילו יצא מן ערבוב של אגדות ילדים.
המוזיאון תמיד משרה אווירה המזכירה את זאת מן היצירות. כמו שראינו בסרט עם הקיטור והקסם משולב. זה חזרה בז מן ובריחה לעולם אחר. אך עם זאת, המוזיאון בקומה השניה ממשיך ומפרק את הקסם לפרטיו, הדמויות הן עבודות מורכבות של דיוק ושקדנות, אנו רואים הצללה והאופן בו מזיזים את הרקע וכולי שמות רכיבי הצבע.

לסיכומו של דבר, זה היה סיור מאוד מפתיע. מלאכת האנימציה שנדמת כמייגעת, הפכה למלאכת בריאה ויצירה קסומה, לא פחות מרתקת מן העולמות שנוצרו בסודיו ג’יבלי.

אחרי המוזיאון המשכנו לארוחת ערב ופתיחה בקיקבאק קפהלצד הסעודה, תחילה היה סוג של סוג של סטנד אפ  מזוג קומיקאים מחופשים בתחפושות הזויות. קהל הסועדים הוזמן להשתתף בתחרות אבן נייר ומספרים, ולאחר סבבים רבים, ילד יפני זכה במקום הראשון ובעוגת שיפון, ושיר, אחת מן המדריכות וסטודנטית לשעבר של ניסים אוטמזגין חוזרת לארץ עם מקום שני באליפות אבן נייר ומספריים ובפרס מרשים של שלושה חצילי קיקבאק, בלעדיים לבית הקפה עצמו 

 

את המשך הערב העברנו על ארוחת ערב מקסימה ולהפתעתנו זכינו לביקורם של חברי להקת אבניז. המחווה היה מרשים בהחלט כי חברי הלהקה היו ממקימי בית הקפה, ואפילו הגיעו להופיע בארץ לפני כשש שנים, ובקרו באוניברסיטה העברית לפני ארבע שנים. מן הצד היה נרדה שניסים מכיר אותם היטב וממזמן. הם ליוו אותנו בשיחה וברקע כמה מהחברים עלו על הבמה ופתחו באלתורי ג׳אז קלילים לפני… שנכנסו בכל הכוח לביצוע מחווה ליוצר המוכר לנו הישראלים עידן רייכל, ״ממעמקים״
חוויה של מוזיקה ותרבות עם ש׳יק עדכני ואווירה של חדשנות.

HEAVENESE  http://www.heavenese.jp/english/index.html

 

ברכבת חזור ערכנו את שיחת פתיחת הסמינר באחד הקרונות. הכרנו באופן רשמי את צוות הסמינר, ואת מה שמייחד את הסמינר הנוכחי שלנו בו יש השתתפות של בוגריו כחלק מצוות ההדרכה. עם דברים עלו, ירדנו בתחנה הסופית ובהליכה קצרה חזרנו לבית הלינה של בשינג’יוקו, סביבות השעה עשר בלילה.

לילה טוב! ועד הפעם הבאה