כבר אתמול בערב התחלנו להתרגש לקראת הסיור של היום. ה-DMZ הוא הגבול הממוקש ביותר בעולם, מפריד בין קוריאה הדרומית לאחת המדינות המעניינות והמטורפות ביותר בעולם (ובמרחק של נסיעה של שעה מסיאול!) ואולי הזכר הבולט והממשי ביותר למלחמה הקרה שקיים כיום. אין ספק שעבור תלמידי במחלקה למזרח אסיה זה אחד מהמקומות שחשוב ביותר לבקר בהם.
כל הדרך שאלנו את עצמינו איך קורה שעם אחד מתחלק לשני משטרים כל כך שונים ועוינים? איך קורה שכמה עשרות שנים יכולות ליצור פער כל כך גדול בין שני חלקים של אומה לה היסטוריה משותפת של אלפי שנים? כיצד הסביבה הבינלאומית תרמה והשפיעה על המצב הקיים? אמנם לא קיבלנו תשובות לכל השאלות שלנו, אבל ממש כשהגענו קיבלנו הצצה ראשונה לאבסורד.
על גדות נהר האימג׳ין הוקם מקום מיוחד, מוגבה באמצעות במה, לקיום טקס אבות שנהוג לערוך בקוריאה, בדרכ בחג ההודיה הקוריאני ובראש השנה הסיני. ממש במקרה זכינו לקבל הצצה נדירה להתנהלות הטקס המסורתי. אך מעבר להתנהלות הטקס עצמו, הדבר המעניין הוא שנהוג לקיים את טקס זה בבית, ולא במקומות ציבוריים. אם כך- מדוע התקיים הטקס? הסתבר לנו שהמשפחה קיימה את טקס האבות (צ׳סה) עבור קרובים צפון קוריאניים שנפטרו, ושבגלל ההפרדה בין צפון לדרום הוקם מקום מיוחד לטקס זה ליד הגבול.
במהלך התצפית שוחחנו על התפיסה הנפוצה של צפון קוריאה בדרום קוריאה ובעולם כולו כמדינה מסוגרת ואכזרית. תפיסה זו נראית ברורה מאליה, אך רבים נוטים לשכוח כי בשנות השבעים והשמונים, בעת ששרר בדרום קןריאה משטר דיקטטורי ומצב הכלכלה היה עגום, דווקא צפון קוריאה הייתה המדינה המפותחת מבין השתיים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אינטלקטואלית. למעשה, בשנים הללו היו מספר אינטלקטואלים דרום קוריאנים אשר ערקו לצפון, שם הרגישו שינתן להם חופש מחשבה רב יותר.
מעניין גם לציין קיימת עריקה רק מצפון לדרום לא נכונה. קיימים מספר מקרים בהם חיילים אמריקאים אשר הסתבכו בבעיות שונות החליטו לעבור את הגבול ולערוק לצפון קוריאה. המקרה המפורסם ביותר הינו של חייל אמריקאי בשם ג׳נקינס אשר ערק לצפון לפני יותר משלושים שנה, התחתן עם אישה יפנית שנחטפה לצפון קוריאה והפך למורה לאנגלית.
(אלינה) בזמן שחיכינו לרכבת לעיר פוהאנג, ניצלתי את הזמן לבקר במוזיאון שליד הרכבת, השוכן במבנה היסטורי. המוזיאון מכיל תערוכות מתחלפות, וכרגע נמצאת בו תערוכה אותה אוצרים VOGUE, המציגה 100 שנים של אופנה קוריאנית. התערוכה מאוד צבעונית ומעניינת, וכל עשור מוצג בדרך שונה וייחודית. אמנים ויוצרים שונים לבטח יקבלו המון השראה, כמו שאני קיבלתי.
דבר מעניין אליו שמתי לב הוא שחלק גדול מהבגדים, כולל מתחילת המאה, הם בגדים מערביים או הושפעו מן המערב. לדוגמא, שמלת הכלה הייתה מושפעת מהלבוש הקוריאני המסורתי (האנבוק), אך יחד עם זאת היא הייתה בצבע לבן ולא צבעוני כמו ההאנבוק המקורי.
פוהאנג – הגענו לפוהנג ופגשנו את האב שין אחרי נסיעה ברכבת המהירה מסיאול. בשנות השבעים התגוררו בעיר 50,000 תושבים. עם הקמת מפעלי תעשייה גדולים (ספנות וברזל) העיר הכפילה את מספר התושבים פי עשר וכיום מתגוררים בה כחצי מיליון תושבים. העיר מסתמכת באופן מוחלט על מפעלי התעשייה והם מהווים את העוגן של העיר. האב שין מספר כי זהו כישלון משום שעם התדרדרות הכלכלה הקוריאנית אובדן המפעלים יביא לקריסתה של העיר. בנוסף סיפר האב שין על המחיר האקולוגי הכבד שמשלמת העיר בעקבות פיתוח התעשייה המואץ. העיר הייתה נקודה חשובה במהלך ההיסטוריה הקוריאנית ובמיוחד במהלך התקופה הקולוניאלית בה שטו ספינות ממפרץ פוהנג אל יפן. כשהבטנו מן הנמל סיפר האב שין על ההר המתנשא מעברו של העיר, אשר לפי האגדה נחצה לשניים ע”י נסיך בתקופת סילה. מעניין להגיע לעיר כה גדולה שאיננה סיאול. נדמה כי אורח החיים פה שונה לחלוטין וניתן להבחין בהבדל מסיאול השוקקת. נראה כי זוהי עיר שאיננה יעד תיירותי, אלא עיר שכל כולה תלויה במפעלים תעשייתיים שלא ברור שיאריכו ימים עם התחרות הסינית.
The DMZ, the current border between North Korea and South Korea, is definitely one of the most interesting places in the world.
Before arriving to the border we had many questions. The most important one was of course how can a nation split to two enemy countries? But when we arrived to the DMZ, we started to realize that the situation was even more complex than we had thought.
It turns out that South Koreans conduct special traditional ancestor ceremony for their North Korean relatives that stayed in the North before the borders were formed. In addition, we learned that during the first years after its establishment North Korea was more advanced and open than South Korea.
After visiting the DMZ we took the fast train to Pohang where we met father shin. It was interesting to hear about the history of the city and its importance during the colonial period. It was also interesting to hear about the city’s dependence upon the two major industries.
Blog Writers: Na’ama Gain and Daniela Roichman | Photographer: Alina Imas
Watch today’s video vlog:
Like this:
Like Loading...
Related
hujapan.com 