HUJapan 2017 – Day 7: Museums of Past & Future

קמנו לבוקר סוער באקיטה, אך הטייפון של הלילה כמעט ונעלם כשיצאנו. התחנה הראשונה היום הייתה מוזיאון היסטורי של העיר אקיטה, מקום בשם אקרנגה קיודוקאן, אשר הוקם בבניין ששימש בעבר כסניף של הבנק של העיר. הבניין נבנה בתקופת מייגי ועיצובו מערבי, בדומה לבניין של הממשל המקומי שראינו בעיר סאפורו. פרופאוטמזגין סיפר שבניית המוזיאונים החלה בתקופת מייגי ונבעה מהצורך להגן על אוספי האמנות, שרובם היו במקדשים, וכן במטרה להתקרב לדימוי של מדינה מערבית מודרנית. המטרה בתקופה זו הייתה ליצור תרבות מרכזית, בעוד שבתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה התחילה תנועה חזקה לשימור תרבות מקומית. דר אורבך הוסיף כי המוזיאונים מהווים מבט חיצוני של המבקרים על התרבות המקומית, דבר חשוב מאוד לעם היפני המבקש להידמות למדינות המערב. הדס קושלביץ‘, מארגנת הטיול, ציינה כי שימוש בבניין ציבורי קיים במקרה זה, בנק לבניית מוזיאון, הוא דבר יחסית נדיר. לרוב מוזיאונים נבנים במקדשים וארמונות, או שנבנה היכל מיוחד בשביל המוזיאון. הקומה השנייה של הבניין הכילה חדר וי.איי.פי עם עיצוב של עלה דפנה על האח עוד סימן מובהק של השפעה מערבית

IMG_3072.JPG
השיער של אלינה מדגים את מזג האויר אשר שרר בבוקר
IMG_3133
העיר אקיטה
1.jpg
חדר הוי.איי.פי בקומה העליונה במוזיאון

חלק מהבניין הוקדש לאדם בשם סקיה שירו, שהתמקצע בטכניקת עיבוד מתכות בשם האגיוואסה והשתמש בה ליצירותיו. לעבודתו הייתה השפעה גדולה על שיטות עיבוד המתכת בכל יפן, ובשנת 1977 הוא הוכר בתור אוצר לאומי. חדר נוסף הוקדש לאדם בשם קורדה יושימי, צייר מנגה מוכר מהאזור, וכן הקומה העליונה הייתה מלאה ביצירות ספרות ואמנות מקומיות.

מהבנק המשכנו למוזיאון נוסף (במרחק הליכה מהקודם) שמתעסק בפסטיבלים ובפולקלור המקומי של המחוז. כבר כשנכנסנו לא יכולנו לפספס את עמודי הפנסים האדירים, הממלאים תפקיד מרכזי בפסטיבל הקנטו (מילולית פנסי רחוב“, כך נקראים גם עמודי הפנסים). מדריך במקום סיפר לנו שהפסטיבל התחיל לפני כ-260 שנה, בתור תהלוכה גדולה וחגיגית בעיר עקב הכנסה של פסל בודהה חדש למקדש המרכזי. זהו הפסטיבל (מטסורי שם כללי לפסטיבלים ואירועים חגיגיים ביפן) המרכזי של אקיטה, במהלכו קבוצה מוכשרת ומאומנת של תושבי העיר מאזנים על כף ידם, גבם ואפילו על מצחם את עמודי הענק עם הפנסים. המדריכים במקום אף הזמינו אותנו לצפות בהצגה בה ראינו את מופע הפנסים במלוא הדרו, אמנם בבניין, והתרשמנו מהכישרון של המציגים באיזון העמודים. ההצגה באה אחרי סקירה של שלושת הפסטיבלים הגדולים של האזור: בנוסף לפסטיבל הקנטו, קיימת מסורת של פסטיבל חורף פופולרי עם תלבושות מושקעות, וכן פסטיבל אזורי גדול בשם פסטיבל היקייאמה. בסוף ההצגה ניתנה לנו הזדמנות להתנסות בעצמנו באיזון הקנטו, ופרופסור אוטמזגין ייצג את המשלחת בכבוד והצליח לשמור על שיווי המשקל עם העמוד מאוזן בכף ידו

IMG_3170.JPG3.jpgIMG_3214.JPG

בזמן החופשי לפני ההצגה סיירנו בשאר הקומות במוזיאון, שהכילו כלי נגינה, תלבושות ואביזרים נוספים הנדרשים בפסטיבלים, עם פירוט של השם והתפקיד של כל פריט לבוש ואביזר. כמו כן ניצלנו את ההמתנה לארוחת צהריים, בה חלקנו העדפנו לקחת הפסקה קצרה מהאוכל היפני לטובת מנה איטלקית מסורתית, שהייתה טעימה לא פחות!

2.jpg

לאחר נסיעה קצרה הגענו למוזיאון החברה טי.די.קיי. קיבלנו כרטיס כניסה אשר הופך למשחק פאזל ופגשנו את פפרצאן, רובוט לבן דמוי אנוש, אשר דיבר אלינו בקול מתוק, קיבל את פנינו למוזיאון והסביר לנו למה נוכל לצפות בביקור. התערוכה הראשונה במוזיאון מתעסקת בעבר ומספרת על יסוד החברה וכל הפיתוחים שלה עד ימינו. בתחילת המאה ה-20 פותח חומר מיוחד הנקרא פריט, והחברה הוקמה כאשר השתמשו לראשונה בחומר לייצור תעשייתי. מדובר בחומר בעל תכונות של הולכה מגנטית אשר שימש עם השנים ליצירת חלקים למכשירים רבים. התחלנו מהסברים על רדיו וטלוויזיה בשחור לבן, קלטות וידאו וטייפ ועוד מכשירים שהעלו ברבים מאיתנו תחושות נוסטלגיות לעבר טכנולוגי שכבר לא יחזור. אחד המוצגים במוזיאון היה קיר שלם מלא בקלטות בצבעים שונים. פתאום כולנו גילינו שלמעשה אנחנו כבר מכירים את טי.די.קיי. לראות קלטות כמוצג במוזיאון יוצר תחושה מוזרה של מודעות כלפי כל הפיתוחים הטכנולוגיים המהירים שקרו בעשורים האחרונים. קלטות וידאו כנראה ליוו את הילדות של כולנו, ולכולנו יצא להסתבך עם קלטת טייפ שהסליל שלה יצא. עכשיו, כבר עשרים שנה בערך, הן כבר מוצג ראוי למוזיאון

התקדמנו קצת בזמן והגענו לעידן הטלוויזיות הצבעוניות, והמעבדים המהירים במכשירים כמו טלפונים ובהמשך פלאפונים חכמים, מכוניות ועוד. רמת הפירוט וההסברים הטכנולוגיים מעט הממו אותנו, דבר שמראה פן ייחודי של התרבות היפנית, אשר כוללת דגש על חינוך מתמטי, הנדסי וטכנולוגי, אשר מאפשר גם לאדם הממוצע להתמצא בהסברים מורכבים שכאלה.

כשהגענו להווה הטכנולוגי ראינו מעבדי מידע מהירים בצורת שבבים קטנטנים בגודל של גרגר אורז ואף פחות. הטכנולוגיה של טי.די.קיי נמצאת בכל המכשירים שמשמשים אותנו כל יום כמו פלאפונים, מחשבים, טלוויזיות, מכוניות ועוד. מסתבר שהחברה גם תומכת בספורטאים ומעודדת ילדים השואפים לקריירה מוסיקלית, כמו גם עושה פעילויות שונה של חינוך ועזרה לקהילה.

כמו חברות יפניות רבות, מדובר בפיתוח שבעיקר קורה ביפן, כאשר כל הייצור קורה מבחוץ. רק 10% מעובדי ומפעלי החברה נמצאים ביפן, בעוד השאר נמצאים בחוץ, באסיה, אירופה ואמריקה. אפילו יש שיתוף פעולה עם מפעל בכרמיאל. הדפוס הזה של ייצור מחוץ ליפן התחיל בשנות ה-80, כאשר נחתם הסכם פלאזה, אשר הפך את הייצור מחוץ למדינה ליותר כדאי

IMG_3272.JPGIMG_3279.JPGIMG_3288.JPGלאחר שסיימנו לסייר בעבר המשכנו לחלק של העתיד. בחברה ניסו לדמיין איך יראה העתיד הטכנולוגי וזכינו לראות שלל מוצגים שונים ומשונים. ראינו תערוכה של המצאות שנעשו בשיתוף עם תלמידי תיכון, ביניהם פסנתר קטנטן וחשמלי, רדיו בתוך בקבוק ומכונית עם חיישנים שמונעים התנגשויות. החברה ניסתה לדמיין גם את עיר העתיד, בה תחבורה שפועלת על טייס אוטומטי, ונטענת בחשמל בנתיבי תנועה מיוחדים. הבתים יהיו בתים חכמים בהם הנפת יד או שלט תכבה ותדליק את האור או את המזגן, תפתח ותסגור את התריסים ואת המנעול, וכמובן גם יהיו מכונות שידאגו להכנת האוכל ולהתאמת הלבוש למזג האוויר. במיוחד התלהבנו ממראה עם מצלמה אשר יודעת להגיד מה המשקל, הגיל, המין, רמת החייכנות והדופק של המסתכל או המסתכלת בה

IMG_3331.JPGIMG_3321.JPGIMG_3313.JPGIMG_3303.JPG

לבסוף שיחקנו בתיאטרון מגנטי אינטראקטיבי אשר הגיב לתזוזות ולתנועות הידיים שלנו במופעים אור קוליים מרהיבים. אחרי כל המחזות הטכנולוגיים המרהיבים הלכנו דווקא לראות את הנוף והתפעלנו מגלי הים המתנפצים אל החוף כשהרוח מעיפה אותנו לכל הכיוונים. היה משהו מעניין בסיום הזה, דווקא אחרי שראינו עד כמה רחוק הגיעה הטכנולוגיה וכיצד מפתחים וממציאים מנסים למצוא פתרונות טכנולוגיים לכל תחום בחיים הפרטיים והציבוריים, דווקא אז התפעלנו מכוחות הטבע כמו הים והרוח, בהם אין לנו שליטה. עדיין

IMG_3350.JPGIMG_3368.JPGIMG_3378.JPG

את הנסיעה ליעדנו הבא, צורואוקה, בילינו בדיבורים על רובוטים, כנראה בעקבות המפגש המשעשע עם פפרצאן, שאמר לנו להתראות ואיחל לנו נסיעה טובה. יפן היא אחת המדינות המתקדמות בתחום הרובוטיקה, ובמיוחד משקיעים בפיתוח רובוטים כמה שיותר אנושיים. אחת השאיפות היא שרובוטים יעזרו לטפל באוכלוסייה המבוגרת אשר זקוקה לעזרה בבית, כמו גם למשהו שיפיג את השעמום והבדידות. מעט עצוב לחשוב שכחברה איננו יכולים לספק מגע אנושי לאנשים מזדקנים, ומצד שני יותר עצוב שלא יהיה כלום.

סיימנו את יומנו במינשוקו (בעלת בית פרטי המספקת מקום לינה למטיילים) מקסים עם חדרים בסגנון יפני, ויצאנו לבלות בסושיה המקומית. לילה טוב

IMG_3471.JPG

After a stormy night, we started our day with a visit to two of Akita’s museum. The first, a museum dedicated to preserving local history as well as a local print artist, and the second showing the local culture and festivals (matsuri), in which we enjoyed an incredible show. We continued on the TDK museum, which showed past, present and future of technological inventions. A short ride brought us to our destination of Tsuruoka, where we stopped for the night.

צפו בוידאו:

https://www.youtube.com/watch?v=y1TeUGkb31A&feature=youtu.be


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s