HUJapan 2016 – Day 16: Sayonara Japan

התעורננו לבוקר של יומו האחרון של הסמינר לאחר ערב מהנה ומרתק של שתיית סאקה ומאכלים יפניים וישראלים בחברת אנשי האגי הלבביים. ביומו האחרון של הסמינר תוכנן יום של היסטוריה יפנית והיסטוריה יהודית.

התחלנו את היום במקדש יושידה שואין, את צעדינו הראשונים עשינו דרך טורי, במעבר היפני בין המרחב הציבורי לבין המרחב הקדוש. לאחר שביצענו את המעבר אל המקדש קיבל את פנינו הנזיר הראשי של המקדש, קורוקאווה, אשר ליווה אותנו במהלך כל הביקור במקדש. בית המגורים של יושידה שואין היה המקום הראשון בו ביקרנו. הוא היה הבית השני שלו, וזאת משום שביתו המקורי והצנוע נמצא במיקום אחר. הנזיר הציג את ביתו השני של יושידה שואין וציין כי בית זה הינו צנוע מאוד ושם התגוררו לא פחות מעשרה אנשים. צוין כי יושידה שואין עבר לבית זה בגיל 24.

20160919_091543.jpg

יושידה שואין היה סמרואי ממעמד נמוך, אך גדולתו נמדדה ביכולתו המופלאה ללמוד, השכר שהרוויח כסמוראי היה דל ביותר ולכן עסק גם כן בחקלאות. שמענו מן הנזיר סיפור מעניין על יושידה שואין, בו ניסה האחרון להתגנב מספר פעמים לספינותיו של הגנרל פרי. פרי סירב תחילה להעלות את יושידה שוין לספינתו שהייתה בדרך למערב, אך למרות זאת לפרי הייתה הערכה גבוהה ליושידה שואין. הסיבה לסירובו לאפשר ליושידה שואין להפליג עמו נעוצה בכך שמדובר בתקופת מתיחות בין ארצות הברית ליפן, תקופה בה ניהלו משא מתן על החוזים הבלתי שווים (שם שניתן לחוזים אלו רק שנים לאחר כתיבתם). יושידה שואין נעצר בשימודה על ידי הבאקופו, שם הוא ניסה לעלות במרמה על הספינה. בהתחלה הוחזק באדו, אך לאחר מכן נקבע מקום מעצרו בהאן שלו, מקום מגוריו, בהאגי. מהתרשמותנו ממקום מעצרו ניכר כי היה מדובר בחלל קטן מאוד באופן יחסי. הוא נכלא במקום זה למשך שנה, אך במהלך שנה זו המשיך ללמד. חשוב לציין כי בית ספרו של יושידה שוין מוכרז כאתר לשימור של אונסק”ו.

20160919_095523.jpg
בחדר הלימוד של יושידה שואין

המשכנו את סיורנו והגענו אל החדר בו לימד יושידה שואין את תלמידיו. ניתנה לנו הזכות הנדירה להיכנס אל החלל ולשבת בו יחד עם מרצינו ועם הנזיר אשר הסביר בפירוט על שיטת הלימוד של יושידה שואין, אשר הייתה שונה למדי מן השיטה שהייתה נפוצה בימים הללו. בחדר זה ישבו יחדיו התלמידים ויושידה שואין, כשאר הוא יושב לצידם ולא לפניהם, כאחד מהם. עוד צוין כי השיעור התנהל כאשר דנו התלמידים והמורה כיצד ניתן לשנות את יפן, כאשר שאיפתו של יושידה שואין הייתה לחנך יפנים שיוכלו לעמוד אל מול המערב. הנזיר סיפר לנו מה אמר יושידה – צריך להתחיל בלחשוב מהלב, לחשוב איך משנים את יפן, ואז הלמידה היא הדרך להגיע ליעד זה. יש לחנך את היפנים על מנת לקדם את יפן. על מנת לקדם את יפן טען כי יש לקדם את התיעוש והמודרניזציה של יפן. רעיונות אלו היו עתידניים לתקופתו. זו הייתה בעצם מטרתו של בית הספר בו הוא לימד במשך שנה וחודש. הזכות שניתנה לנו, לשבת במקום זה הייתה מיוחדת משום שהרגשנו אנחנו כיצד התנהלו הדיונים בראשותו של יושידה שואין. צורת למידה זו חדשה ואינה מוכרת לנו, משום שאנו מגיעים ממוסד בו שיטת הלימוד הינה פרונטלית בעיקרה ולכן פרק זמן זה היה מרתק ומסקרן.

IMG_6119.JPG
בחדר הלימוד של יושידה שואין

הנזיר המשיך וסיפר על תלמידיו של יושידה, כתשעים תלמידים מתוכם ארבעה היו בולטים. אך אותם תלמידים אינם היו הבולטים ביותר בהיסטוריה היפנית מכיוון שנפטרו לפני כינון הרסטורציה, ואילו חמישיית צ’ושו הינם אלו אשר הביאו לשינויים כבירים אשר משפיעים על יפן עד היום (תלמידים אלו היו תלמידיו של יושידה שואין מסבב מאוחר יותר).

לאחר שסיימנו את ביקורנו במקדש ונפרדנו לשלום מן הנזיר המשכנו לביתו השני של איטו הירובומי, אשר היה ראש הממשלה הראשון של יפן החל משנת 1871 וכונן להתהוות הרסטורציה של מייג’י לאחר שלמד במשך שנה בגרמניה. נטען כי במהלך כינון החוקה, ולאחר ששאב השראה מן הפוליטיקה הגרמנית הפך את תפקיד של הקיסר לחשוב הרבה יותר מתפקידו של הקייזר הגרמני. עוד סופר כי אחד מתפקידיו החשובים ביותר של איטו הירובומי היה הצבת גבולות לפקידיו הבכירים, עליהם נסמך במהלך מילוי תפקידו כראש ממשלת יפן.

בהקשר ליחסי יפן וקוריאה ניתן למצוא כאן סיפור מעניין כאשר אוקובו, איש בעל חשיבות פוליטית, נרצח. דבר זה אפשר לאיטו הירובומי לחזק את מעמדו הפוליטי ובשנת 1905, לאחר שיפן ניצחה במלחמת יפן רוסיה הוא נשלח לקוריאה כמושל (נציג יפן) ונשאר שם עד שנרצח על ידי מתנקש קוריאני שיהיה שייך לתנועת העצמאות הקוריאנית. איטו ביקש ליצור רפורמות בקוריאה ומטרתו הייתה ליצור שליטה יפנית מלאה בקוריאה, והיה פחות תקיף מקטסורה, יריבו הפוליטי ביפן.

סיימנו את ביקורנו בהאגי ונפרדנו לשלום מנציגת העירייה המקסימה אשר ליוותה אותנו והמשכנו בנסיעת אוטובוס לתחנת שין ימגוצ’י שם עלינו על שינקנסן לפוקוימה, הישר לבית החינוך לשואה של קהילת בית שלום. קהילה לה קשר ארוך שנים עם האוניברסיטה העברית. התהוותה של קהילת בית שלום קשורה בחוויה הדתית שעבר האב טקג’י אוצוקי בשנת 1939 בה חש בהתגלות אלוהית. מדובר בקהילה אוהבת ישראל אשר ממוקמת באיזורים שונים ביפן, כאשר המוכרת ביותר היא בקיוטו, ואחד מחבריה הבולטים הוא טסוג’יטה קיוג’י, שהיה מורה ליפנית באוניברסיטה העברית במשך שנים רבות. הקהילה מעניקה לסטודנטים מן האוניברסיטה העברית מלגלות לימודים, השנה דורית בר, שהשתתפה בסמינר שנה שעברה, תלמד עברית ותלמד יפנית במשך שנה.

ביקורנו החל בטקס בו השתתפו עוד שתי קבוצות מטיילים ישראליות ובו שמענו שלושה שירים ישראליים אשר ששרו חברי הקהילה בעברית. לאחר שירת התקווה המשכנו לסיור במוזיאון, אשר הוקדש לילדים בשואה ולאנה פרנק בפרט. הדלקנו נרות זיכרון לזכרם של הילדים אשר נספו בשואה. היה זה מעמד מרגש ונוגע ללב. בהמשך נערך מפגש שאלות ותשובות קצר עם חברי הקהילה, בה סיפרה הדס על יום הזכרון לשואה ולגבורה כפי שמוזכר בישראל ואת סיפור משפחתה בעת תקופת השואה. בשל קוצר זמן לא נותר לנו זמן רב לשוחח עם חברי הקהילה אשר אירחו אותנו בנועם ובאדיבות רבה. הייתה זו לרובנו חוויה מעט סוראליסטית, שכן לא ציפינו למצוא מוזיאון להנצחת השואה ביפן וקהילה ששרה שירים בעברית. סכמנו כי זה מרגש למצוא קהילה אוהבת ישראל במקום כה מרוחק וכי החוויה הייתה מעניינת.

IMG_8596.jpg
מרכז לחינוך השואה, פוקויאמה

מן המפגש המשכנו אל היעד הסופי של הסמינר – העיר אוסקה, אליה הגענו בנסיעת שינקנסן שערכה כשעה. לאחר שהגענו אל אוסקה, העיר הגדולה, המשכנו אל ההוסטל להניח את מזוודותינו והמשכנו לסיור קצר באזור צורוהאשי – שכונת המגורים של הזאיניצ’י, יפנם ממוצא קוריאני. הגענו אל השכונה ברכבת התחתית וערכנו סיור קצרצר בו יכולנו להבחין במסעדות רבות אשר מגישות אוכל קוריאני. לאחר הסיור החלטנו כי נשב באיזקאיה ונאכל ארוחת פרידה יחדיו. הרמנו כוסית אחרונה וערכנו שיחת סיכום בה הודינו לניסים, הדס, ג’ויון ואלינה על ההשקעה הרבה הן בתכנון הסמינר והן בצילום ובעריכת הבלוג באופן יומיומי. הסכמנו בפה מלא כי הייתה במהלך הסמינר דינמיקה קבוצתית שכמותה קשה למצוא, ועל אף שהתמודדו עם תנאי מזג אוויר מאתגרים, האווירה היתה מאוד נעימה וחווית הלמידה היתה מעמיקה מאוד.

היה זה יום ארוך ומרתק בו עברנו מלמידה על היסטוריה יפנית חשובה למפגש מרתק ולא צפוי עם קהילת בית שלום, ואל ארוחת הפרידה בה נפרדנו מכולם.

IMG_8603.jpg
מדרחוב צורוהאשי
IMG_8602-1.jpg
מדרחוב צורוהאשי, תמונה קבוצתית
IMG_8618.jpg
ארוחה אחרונה באיזקיאה

The last day of our seminar was definitely the most exiting one. We couldn’t help but feeling a strong notion of closer. After two exciting weeks in Korea and Japan we finally connected the dots, gaining a wider perspective on the relations between Japan and Korea. We began our day in the shrine of Yoshida Shoin, one of the most important teachers in the Japanese history. Although his students were in his school for a short period, a year and one month, the most influential leaders associated with the Meiji restoration were his students. His influence as a teacher, thus, effected the whole Japanese nation, and was a crucial mile stone in Japan’s way towards modernization. Another exiting part of our day was a meeting with “Kehilat Bet Shalom Japan”. This “pause” made us miss home. We got a worm welcome by the community members, and discussed our Jewish history with Hadas sharing her personal family story. The day ended in the Tsuruhashi area in Osaka. This district is known for its Zainichi population, Korean origin Japanese that are one of the known traces of the colonial period during which many population moved freely from Korea to Japan and vice versa. The special foods, scents and atmosphere of this place were electrifying: this is where Japan “meets” Korea until this day.

Post writers: Naama Gaon & Haim Herzog | Photographer: Alina Imas


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s