התחלנו את היום השני של הסמינר שלנו בארוחת בוקר משותפת ושיחות חולין עם שותפינו למלון מסין ומתאילנד. גם הבנות הסיניות וגם התאילנדיות שיתפו אותנו באהבתן לתרבות הפופולרית בקוריאה ולרצון שלהן לחוות את קוריאה שהן הכירו דרך להקות הקיי-פופ ודרמות הטלוויזיה. לאחר שפגשנו את הכומר פארק שליווה אותנו במשך היום יצאנו לדרכנו לכיוון כלא סודמון. בדרכנו לכלא יכלנו לתרשם מהשער הדרומי – נמדמון.

במהלך הסיור בכלא שהוקם בתקופה הקולוניאלית למדנו על ההיסטוריה הלא פשוטה שלו ועל התהפוכות שעברו על המבנה בשמונים השנים בהן הוא קיים. נעמה הסבירה לנו שבגלגולו הראשון היה שימש הכלא את הכובש היפני שהשתמש בו בכדי לדכא את השאיפות לעצמאות בקוריאה אך לאחר שחרור קוריאה ב1945 שימש הכלא את האמריקנים והקוריאנים עצמם בכדי לכלוא מתנגדים למשטר, כגון קומוניסיטים. התהפוכות הללו העלו נקודת דיון מעניינת של איך מייצרים זיכרון היסטורי ואיך מדינה מחליטה מה להדגיש כאשר היא ממנת בניה של מבנה כזה. עיניין זה תקשר באופן מוחשי לביקורנו במוזיאון משום שבאותו הזמן סיירו בו מספר כיתות של תלמידי תיכון וחטיבת ביניין קוריאנים. תהינו ביננו לבין עצמנו מה הם זוכרים מהסיורים האלה? כששאלנו אותם בסוף הסיור אחת התלמידות של חטיבת ביניים קוריאנית אמרה שהיא חשה תחושה של עצב ושהיא יכולה לדמיין כמה קשה היה לאסירים. מהצד השני נראה היה שהתלמידים נהנו בעיקר מהחוויה האינטרקטיבית של מתקני העינויים השונים בהם ניתן “להתנסות” בקומת המרתף. מעניין במיוחד היה “חדר השמות” במוזיאון שבו שמורים שמות האסירים ותמונותיהם ואשר מזכיר את היכל השמות במוזיאון “יד ושם”. ההשאווה הזאת לזיכרון השואה בישראל נראתה מתבקשת והעלתה שאלות על זיכרון קולקטיבי והשוואה היסטורית של טראומות לאומיות ונרטיבים של תקומה.

Seodaemun Prison

Seodaemun Prison

לאחר הביקור הלא פשוט במוזיאון הכלא המשכנו לשוק אוכל מסורתי ליד ארמון קיונג-בוק קונג, שוק טונג-אין. השוק היה מרתק והאוכל היה מצויין! המבחר שמרשים של מאכלים מסורתיים, בין אם סוגים של טמפורה, אטריוי צ”אפצ’ה ועד טופו נתן לכל אחד ואחת מבחר גדול של אוכל להינות ממנו…כולם יצאו מלאים ומאושרים. בניגוד לשווקים אחרים בהם פשוט קונים את האוכל, החלק המעניין בשוק הזה שהוא שקונים חבילת מטבעות מתקופת צ’וסון ובהם רוכשים את המאכלים שרוצים מהדוכנים השונים. עיניין קטן כזה הפך את השוק לחווייה.

שמחים ומלאים, וקצת מנומנמים המשכנו למפגש מרתק עם NORTHEAST ASIA HISTORY FOUNDATION, בהשתתפות שגריר ישראל בקוריאה מר חיים חושן. המזכיר הככלי של הקרן בירך אותנו והסביר על הפעילות שלהם בלייצור ידע היסטורי שתכליתו התנגדות לנרטיבים קולוניאלים ששולטים בשיח המזרח אסייתי ודיוק היסטורי בעקר בנושא היותו של האי דוקדו אי השייך לקוריאה. בדיון שהתפתח סביב השולחן נשאלו שאלות על תפקידהן של ארה”ב וסין ביחסי יפן וקוריאה ואיך הקרן מתמודדת מול טענות היסטורית סיניות בנוגע לקוריאה. קיבלנו תשובות מעניינות שהצביעו קו לא מתפשר של לאומיות קוריאנית שצריכה לעמוד על עצמה מול טענות היסטוריות כמו גם היחסים המתוחים במזרח אסיה.  בסופו של הדיון ירדנו לחוויה אינטרקטיבית במוזיאון דוקדו. סרט ב4D והסבר מקיף במוזיאון הסבירו לנו באופן מעמיק את הטענות הקוריאניות וההוכחות ההיסטוריות שעל בסיסן הם טוענים לדוקדו.

 

לצערנו הרב הראות מהר נמסן, ההר הדרומי, אליו הגענו לפנות ערב, לא הייתה טובה בשל אובך שירד על סיאול. אך למרות זאת יכלנו להשקיף מעבר לנהר ההאן לגנג-נם, לראות את ביניין 63 ואת השכונה המעניינת של הבנג-צ’ון.

Our  third day included visits to the Seodaemun prison museum as well as the Tongin Market, the Northeastern History Foundation and Namsan tower. In the prison museum we have learned about its colonial and more recent past and wondered about notions which are used to construct historical memory, not only in Korea but also with regards to our own country- Israel. We enjoyed a special lunch experience at Tongin market which offers many traditional dishes. At the foundation we discussed the thorny issue of Tokdo and Korea’s position towards it, Japan’s claims and what place does China and the USA hold. We visited the Tokdo museum and got a deeper understanding of the issue. Finally, going up to Namsan, Seoul Tower we took in the views of Seoul.

Blog writer: Jonathan Barkai

Photographer: Alina Imas