23.8 – קיוטו: גנים, מקדשים, ואסתטיקה

חן: התחלנו את היום בנסיעה באוטובוס למקדש גינקאקו-ג׳י, ששמו מגיע מהרצון לצפות את המקדש בכסף (מה שלא קרה בסופו של דבר). אשיקאגה יושמסה, השוגון שהחליט על בניית המקדש, נחשב לאחד השוגונים הגרועים, מכיוון שהוא בזבז את כל הכסף על יצירות אומנות, אבל לנו בתור תיירים זה בטח לא משנה. המבנה הוא בעל ארכיטקטורה מסורתית ועדינה, בלי צבעים בולטים, ואף מעט חספוס. על הגג שלו יש פסל של עוף החול (או על-פי הדס: “ציפור העוף”, שדמתה מעט לתרנגול…) – יצור מיתולגי שנלקח ממצרים, המייצג את הנצחיות. הצבע ששלט במקדש היה ירוק, מכיוון שבמקדשים מסוג זה החלק החשוב ביותר הוא הגן. במקדש גינקאקו-ג׳י אפשר לראות בצורה מדהימה את ההבדל בין הגנים הירוקים לבין גני החול, בגוונים מונוכרומטים שמשולבים בשטח המקדש אחד לצד השני. הגנים במקדש משלבים בין שני סוגים – גני התבוננות וגני התנסות. גני ההתנסות הם גנים בהם הגיזום קפדני, הסלעים המפוזרים מכוסי טחב, יש גשר, אלמנט מים ודגים. הגן משתנה בין עונה לעונה ויוצר תחושה של חוויה רגעית. גני ההתבוננות מורכבים מחצץ, סלעים, וחול, המעוצבים בעזרת גירוף. הגנים משלבים פיסול ידי אדם, כמו בחירה של הטחב, וגם פיסול טבעי של האבנים על ידי מים. כשעלינו בשבילי הגנים יכלנו לראות את הר יושידה, מעברו השני ישנו מקדש לאל נהדר – אל השוקולד.
20150823_094043
20150823_095038
20150823_095136
20150823_095150
20150823_100130
20150823_101040
אחרי שיטוט בין הגנים יצאנו החוצה לרחוב מלא חנויות של מזכרות ואוכל, חנויות שהן חלק מהחוויה של ביקור במקדשים, ובעבר גם שימשו את העולים לרגל למנוחה. עצרנו לאכול גלידת מאצ׳ה טעימה, וירדנו ברחוב אל עבר “שביל הפילוסופים”, שנמתח בין שני מקדשים לאורך של 4-5 קלומטרים. בשנות החמישים גרו ברחוב הזה פילוסופים מאוניברסיטת קיוטו. הרחוב בבוקר מלא בתלמידים, ובערב בזוגות. בקיץ ניתן לראות גחליליות הנמשכות למים המנקיים שזורמים לאורך הרחוב. השיחה על המים הנקיים הובילה לדיון על שמרת איכות הסביבה ביפן ועל התפקיד המרכזי של ועד השכונה בנושא זה – התעוררות של חברה אזרחית ביפן החל משנות ה-80′. לאחר כמה דקות קבלנו דוגמא לפעילות ועד השכונה, בדוגמת ארוע מקסים לילדי השכונה שכלל תחרות הטסת מטוסי נייר, בה חלקנו השתתפנו. בהמשך הדרך ביקרנו במקדש שינטו אהוב על ניסים, ובביתו לשעבר. ניסים צלצל בדלת כדי להכיר לנו את הדייר לו הוא משכיר את הבית ,אך זה לצערנו לא היה בבית באותו רגע (או התחבא אי שם ברחבי הבית).
20150823_093330
20150823_093543
20150823_094012
20150823_104817
20150823_111030
20150823_113719
20150823_103056

רותם: לאחר אירועי הבוקר אותם אכנה בשם “הכביסה שלא התייבשה נו מונוגאטרי” הצטרפתי אל הקבוצה באיחור קל…של מספר שעות. בכניסה לקינקאקו-ג’י (להבדיל מגינקאקו-ג’י), הוא מקדש הזהב המפורסם, פגשתי את שיר דוד, בוגרת החוג שקיבלה את מלגת “בית שלום”, וכעת מסיימת את שנת לימודיה ביפן. המפגש המרגש כלל בעיקר קיטורים על הכביסה הסוררת. כולנו יחד נכנסנו אל האתר, שבעיני הינו המבנה היפה ביותר בכל יפן. ואכן, שמש הקיץ היטיבה עם המראה, וקירותיו מצופים הזהב של המקדש זהרו. חשובה ומרשימה לא פחות היא ההיסטוריה של המבנה והמתחם. בשנת 1397 המתחם נרכש על ידי השוגון השלישי לבית אשיקאגה, יושימיצו והמבנה אמור היה לשמש כבית הפרישה שלו. אולם, הלה נפטר לפני סיום ביינתו, והמבנה הפך למקדש זן בודהיסטי (מזרם הרינזאי). המקדש עמד על תילו עד לשנת 1950, אז נזיר מתלמד, שמאוחר יותר התברר כי סבל ממחלת נפש, העלה את המבנה בלהבות (אירוע שהיווה את ההשראה לספרו של יוקיאו מישימה “מקדש הזהב”). המקדש שראינו היום אם כן, הוא המבנה שנבנה מחדש בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ולפי תצלומים ועדויות מדובר במבנה מפואר בהרבה מקודמו.

20150823_125023

20150823_130015

20150823_130659

מאור: בדרכינו למקדש ריואן-ג’י, אכלנו צהריים בסושיה עם מנות מסתובבות, קונספט מגניב למדי ששווה התנסות לפחות פעם אחת. בכניסתנו למתחם המקדש הבחנו בחבצלות המים (או בשם אחר – נופר) הפרוסות שם לראווה וגם כמה ברווזים (או אווזים). הניסיון לשמור על מראה טבעי ניכר והמנורות בדרך הובילו אותנו במקום.

20150823_145322

20150823_145655

20150823_145920

מקדש הזן – ריואן ג’י שייך ל”מיושין-ג’י” (=בית הספר) של ענף הרינזאי בזן בודהיזם. הוא משמש דוגמה בולטת ל”קארה סאנסוי” – נוף יבש. הגן עצמו הוא גן סלעים, עם 15 סלעים גדולים וחלוקי נחל נבחרים, המסודרים בצורה שמקרינה מדיטציה (כאשר נאמר שלא היתן לראות את כל 15 הסלעים יחדיו משום נקודה במרפסת). המקדש היה שייך למשפחת פוג’יווארה במאה ה- 11. ב–1450 הוסוקאווה קצומוטו רכש את אדמת המקדש, ובנה שם מקדש זן. המקדש נהרס ב”מלחמת אונין”, ונבנה מחדש על ידי בנו של קצומוטו. במקום קבורים 7 קיסרים והאתר נחשב לאחד מהאתרים ההיסטוריים של קיוטו העתיקה ואתר מורשת של אונסקו.

20150823_145959

20150823_150423

20150823_150404

הפרשנויות לגבי המשמעות של הגן חלוקות. כגן השייך לגני התבוננות (לעומת התנסות), ניתן לצפות בסידורו המיוחד ולהגיע לתובנות אישיות. כשלמדתי על הגן במסגרת קורס באוניברסיטה, היה לי קשה לראות מה כה מיוחד בו מתמונות, אך כאשר הייתי שם בעצמי ולקחתי רגע להתבונן בו זה היה פשוט שואב, יחד עם כל האווירה מסביב. הזכרנו באחד הסיורים שהאבנים הקטנות מדמות ים ואכן ראיתי במראה המוצג לפניי אוקיינוס המכיל איים בצורת סלעים, מזכיר אולי קצת את יפן עצמה.

20150823_150725

20150823_150803

20150823_151350

לאחר נכן נסענו ברכבת לבקר ב”בית שלום”, קהילה מיוחדת ביפן של נוצרים בעלי זיקה לישראל, לה היסטוריה ארוכה עם האוניברסיטה העברית. באוניברסיטה העברית מוענקת מלגת בית שלום ללימודי מחקר באוניברסיטת דושישה ביפן. במפגשנו הנוכחי ליוונו את שיר דוד, המלגאית המסיימת את לימודיה, ואת שיר שפירא, המלגאית הנכנסת של בית שלום (מה שידוע כעת במחוזותינו כשושלת שיר). גם מי ששמע על בית שלום, אך זו הפעם הראשונה שלו שם, לא יכל שלא להתפעל מקיומם של יפנים דוברי עברית שוטפת, המחוברים להווי הישראלי בקשר שאינו מובן מאליו. 20150823_153930

20150823_155439

20150823_155807

20150823_160025

20150823_160113

20150823_160328

קבלת הפנים החמימה, והטקס המרשים בכנסייה השאירו אותנו המומים. למדנו על האב המייסד של הקהילה (אוצוקי), שמענו שירים עבריים המבוצעים על ידי מקהלה מיומנת, וניתנה לנו ההזדמנות לשוחח עם צעירים יפניים שבאו במיוחד לכבוד המאורע, באירוע “מינגלינג” נחמד ביותר. בנוסף, ניצלנו את ההזדמנות כדי לכבד את זכרו של צ’וגיטה קיוג’י-סנסיי, שלימד שנים רבות יפנית באוניברסיטה העברית, ופיתח קשר מיוחד עם החוג וישראל הרבה מעבר לתפקידו. נפרדנו מבית שלום והחלפנו כמה מילים עם עופר פלדמן המלמד בדושישה, ויש לו עוד קשר לפעילות בהמשך הסמינר.

20150823_162630

20150823_163333

20150823_163713

20150823_172950

20150823_175341

20150823_180028

20150823_175037

20150823_185018

את שארית היום קינחנו בגיחה לארשימה, הנהר הגדול של קיוטו, לבקר בפסטיבל אורות ולהדליק קצת זיקוקים קטנים שקיבלנו בפסטיבל האובון במטסושימה. המראות היו יפים, וכנראה גם המוני היתושים אהבו אותם. בסופו של דבר הגיע הזמן לחזור. מחר זהו יום חדש, וכבר מרגישים את הסוף.

20150823_194327

20150823_200452

20150823_200458

20150823_200526

20150823_200945

לילה טוב מאזור קאנסאי, בו אנו נמצאים גם מחר ומחרתיים!


Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s