שיר: היום התחלנו את היום שוב בהאגי המנומנמת. נסענו למקדשו של יושידה שואין, שנולד ב-1830, אומץ למשפחת יטשידה בגיל 6, מנהג שנחשב לנפוץ באותה תקופה ביפן. הוא היה מי שהתנגד לפתיחת יפן למערב, ויצא ללמוד את המערב לא ממקום של הערצה, אלא מתוך התפישה שכדי לנצח את הטובים ביותר צריך להיות הטובים ביותר. תלמידיו הובילו את הרסטורציה של מייג’י. איזור המקדש גדול ויפהפה, והוא כולל את החדר בו לימד יושידה שואין במשך שנתיים. כמו-כן, קרוב היה גם החדר בו הוחזק במעצר בית במשך שנה עד שהוצא להורג על כך שיצא מיפן כנגד החוק. שואין הפך למעין אל, ויש לו מקדש במתחם ההיסטורי.
אחד הרעיונות יוצאי הדופן של יושידה שואין היה שכל אחד, ללא קשר למוצאו או למעמדו, יכול ללמוד. חדר הלימוד שלו היה פתוח לכל אחד. בצעד יוצא דופן, הזמין אותנו הכהן הגדול של המקדש לבוא ולשבת איתו בחדר הלימוד של יושידה שואין, ובו תיאר לנו בפרטים כיצד למדו בו.

הדס: דרך אחת ללמוד היא הקשבה. יושידה שואין-סנסיי לא היה יושב בראש, אלא ביחד עם הסטודנטים שלו. הסטודנטים לא הסתכלו על הסנסיי, אלא אחד על השני. הרעיון הוא שכולם לומדים ביחד. גם אם טועים עדיין לומדים משהו. דרך נוספת, קבוצת הלימוד לומדת טקסט ביחד באמצעות קריאה. כל סטודנט מביע את דעתו והשאר צריכים לבקר את דבריו. בדרך כזו הוא לומד יותר. דרך שלישית, ללמוד בטבע. זה מביא לתובנות נוספות.

כאשר יושידה שואין היה צעיר, הוא נהג ללכת עם אביו לטבע, ולקח מכך הרבה לשיטת הלימוד שלו. הוא האמין שלמידה אינדיווידואלית היא חיונית, ולכן דיבר עם כל אחד עם מתלמידיו ומצא עבורו את שיטת הלימוד שתהיה הכי אפקטיבית עבורו, כולל התאמת טקסטים עבור כל תלמיד. בשל הכתיבה האינטנסיבית  של יושידה שואין, אפשר לשחזר את מתודות הלימוד שלו. איטו הירובומי למד בחדר זה. הוא היה ראש הממשלה הראשון ביפן של מייג’י. אפילו שאין לנו יכולת, כל עוד ננסה ונתמיד – נרחיב ונעמיק את יכולתנו. לא כולם נולדים עם כל הידע, אבל אם מתמידים – מרחיבים את יריעת הידע. על מנת להביא אתה האינדיווידואל למיצוי מקסימלי, על הסנסיי להיות קשוח!

שיר: לאחר מכן הלכנו לבית של איטו הירובומי, ראש הממשלה הראשון של יפן. הוא גר בו עד 1867, אז הפך למושל מחוז היוגו. הוא נולד במחוז היקארי, ואומץ לתוך משפחת איטו בגיל 9 יחד עם אביו. הירובומי היה תלמידו של יושידה שואין, והיה לאחד מה”צ’ושו פייב” – חמישה סמוראים ממחוז צ’ושו שנשלחו ללמוד בלונדון. הוא היה למושל קוריאה, ונרצח שם על ידי פטריוט קוריאני. הבית בו ביקרנו בהאגי למעשה היה בטוקיו, אך הועבר להאגי לשימור כאתר היסטורי.

לאחר מכן, הלכנו למקדש טוקוג’י, אשר נוסד ב-1691 על ידי מורי יושינארי, אשר היה הדאימיו של צ’ושו. זהו אחד המקדשים המפורסמים ביותר של אובאקו זן בודהיזם (הענף השלישי והפחות גדול של הזן-בודהיזם). במתחם המקדש קבורים בחלקה אחת הדאימיו למשפחת מורי שמספרם בשושלת הדאימיו הוא אי-זוגי, ובצד השני של העיר קבורים אלו הזוגיים. מקדש זה היה מרשים במיוחד בגלל האווירה המיסטית של הקברים הרבים בצורת הלנטרנים, שבחג

בצהריים אכלנו ארוחה טעימה במוזיאון האגי אשר אירח אותנו ביום קודם.
לאחר ארוחת הצהריים כל אחד הלך להסתובב בעצמו. זו הייתה הזדמנות לרכוש מעט מאמנות הכדרות בה האגי ידועה. הגלזורה של האגי מיוחדת והכלים יפים ביותר. זה היה גם זמן לסיכום ביניים של הסמינר, ולפרידה מרגשת מהחברים בהאגי שהשקיעו כה רבות להצלחת הטיול בהאגי.

שעות הצהריים לא נגמרו, ויצאנו למסע לקיוטו. אליה הגענו לקראת סוף היום. בקיוטו הדריך אותנו ניסים בתחנת הרכבת העצומה של קיוטו, ממנה ניתן לראות חלקים מקיוטו מגבוה, וכן הסביר לנו על התחנה עצמה, ועל החיים בקיוטו, רוויית האוצרות ההיסטוריים ביניהם מקדשים רבים. בתור בונוס נוסף, מצאנו עוד כתבה שלנו בעיתון “אסאהי” המקומי של מחוז יאמאגוצ’י!