חן: התחלנו את הבוקר השלישי שלנו בטוקיו בנסיעה לכנס האנימה “קומי-קאט” שהוא אירוע האנימה (סדרות אנימציה יפניות מצויירות) הגדול ביותר ביפן, המתקיים באי המלאכותי “אודייבה” אשר בטוקיו. אירוע זה מתרחש במשך שלושה ימים, ואליו מגיעים מעריצי אנימה כבדים יותר (“אוטאקו”) וכבדים פחות מכל העולם. בכניסה להיכל המפורסם “טוקיו ביג סייט”. פגשנו את שיצ’יג’ו נאוהירו-סנסיי, חוקר במשרד החינוך והמדע של יפן ובעל ידע רב על עולם זה בשל קשריו הענפים עם אולפני אנימה ברחבי יפן.

בנוסף אליו התלווה אל ביקורנו יושידה-סנסיי, מומחה לאומנות ועיצוב מאוניברסיטת טוהוקו, ויחד הם הדריכו אותנו ברחבי הכנס. תחילה הסתובבנו בין אומני קוספליי שהציגו את דמויותיהם לקהל הרחב, וצפינו בקהילה היפנית והזרה שהייתה במקום.

לאחר-מכן נכנסנו לתוך האולם הגדול, שם הובילו אותנו לאזור שמתמחה בדוג’ינשי (יוצרי מנגה צעירים שמפתחים סיפור השאוב מאנימה או מנגה קיימים או מקוריים. העבודה כוללת כתיבת עלילה שונה או שינוי חלק בעלילה הקיימת, וזו בעצם אחת הדרכים להיכנס לתעשיית המנגה ביפן ולצבור פרסום). במסגרת זו, יצא לנו לדבר עם אומנית (או “מנגקה” – צייר מנגה) דוג’ינשי (=לא-מקצוענית) שמכרה את עבודותיה בתערוכה והסבירה לנו מעט על עולם הדוג’ינשי ועל התעשייה מקרוב (את הראיון המלא נית לראות בפייסבוק). כמו כן, ביקרנו גם באזור של יוצרי מנגה מקצועיים אשר מציגים את סדרות האנימה שרצות היום וכן סדרות קלאסיות. כפי שניתן לראות בתמונות, התור היה מאוד ארוך.

מקס: מעניין לציין גם את הקשר המיוחד בין האומנים החובבניים לחברות המקצעיות. באופן עקרוני, יש איסור על פרסום חומר על מנגות קיימות, אך השלטונות מעלימות מכך עין, משתי סיבות עיקריות: פרסום, וסקאוטינג לדור חדש של יוצרים. אומני הדוג’ינשי, מפרסמים על חשבונם את הסדרות הקיימות, ובכך גם את עצמם, והחברות הגדולות יכולות לנצל את ההזדמנות כדי למצוא את עובדי העתיד שלהן, או לכל הפחות למצוא אנשים כישרוניים חדשים לעבוד עמם. בכך התעשייה מתקדמת קדימה, וכל הצדדים מרוויחים – החברות הגדולות, האומנים הבודדים, וגם הממשלה (ואפילו הצבא יפני, אשר את נציגיו פגשנו באירוע) – שיכולה לנצל את התקדמות תעשיית האנימה והמנגה בכדי להגדיל את “העצמה הרכה” שלה, ולשפר את מעמדה של יפן בעולם.

חן: לאחר הביקור בכנס המשכנו לסטודיו האנימציה “פוליגון” (בו לצערנו לא נתנו לנו לצלם), שם נפגשנו עם סגן נשיא החברה, אשר הציג לנו סדרות אשר הופקו בסטודיו. כמה מהן הן הפקות של האנימציה ל– “מלחמת הכוכבים”, הסרט “טרון”, ומשחק המחשב “סטריט פייטר”. הוא המשיך לספר לנו על הצד העסקי של תעשיית האנימה והאנימציה, כגון פיצול המימון של סדרה לכמה עסקים על מנת לחלק את הסיכון הכלכלי. כמו כן, על ההבדל בין אנימציה ביפן לבין האנימציה בארצות הברית מבחינת שיווק מחוץ למדינה, וכן פירט על הדרך בה יוצרים דמויות. שיחה זו ביססה את ההנחה של ניסים, שהחברות היפניות מתמקדות פחות (אם בכלל) בשוק הבינ”ל, והרבה יותר בשוק המקומי, למרות הפוטנציאל הרב הגלום בשוק הבינ”ל. התירוץ הוא פעמים רבות חוסר הבנה של השפה האנגלית או מבנה החברות הזרות.

בהמשך לשיחתנו עם סגן הנשיא, ניתנה לנו האפשרות להיכנס למאחורי הקלעים של האולפן ולראות כיצד הסדרות מופקות וכיצד האמנים עובדים. כמו-כן, גילו לנו כי על מנת להפוך לעובד בסטודיו אין צורך בלימודים אקדמאיים או אף להיות ממוצא יפני, הדבר החשוב ביותר הוא תיק עבודות מוצלח. כך שלכולנו יש הזדמנות!

דורית: לאחר שסיימנו את ביקורנו בסטודיו, נפגשנו לארוחת ערב עם נציגים מאגודת הידידות יפן–ישראל (לא לפני שתקף אותנו מבול פתאומי), בראשות הנשיא טטסו אקיאמה. האגודה הזמינה את המשתתפים הישראלים לארוחת ערב משותפת ב”איזאקאיה” (בר בסגנון יפני, דומה לזה שהיינו בו אתמול), שם ישבנו כמיטב המסורת על הרצפה בעודנו אוכלים כל טוב, דיברנו עם סטודנטים, והתעניינו על פוליטיקה, חברה וקשרים בין יפן לישראל. אחת היפניות אף .הייתה אלופת העולם בחשונייה לפני כעשרים שנים! לבסוף נפרדנו בדרך המפורסמת בה יפנים מסיימים .מפגש – אמירת “יו”! חזקה ומחיאת כף

היום השלישי לטיול היה ארוך אך מספק, במסגרתו התחלנו במפגש עם מעריצי אנימה ומנגה וסיימנו אותו עם סטודנטים יפנים שמתעניינים בישראל. מחר ניפגש עם לאומנים יפנים כחלק מהסיור שלנו במקדש “יאסוקוני”. ונערוך שם עבודת שטח. מדובר בהזדמנות מיוחדת למפגש, שכן ב– 15 לאוגוסט 1945, בדיוק לפני 70 שנה, הקיסר היפני הירוהיטו הכריז על כניעתה של יפן במלחמת העולם השנייה. כדאי לחכות לעדכונים!